עידן הקינדל ועודף המבחר

[avivs]

עידן הקינדל ועודף המבחר

בתקופה האחרונה שמתי לב שאני עוזב ספרים באמצע די מהר.

כבר שנים שאני לא מאלה שמתעקשים לסיים ספר גם אם הוא לא מצליח לתפוס אותם, אבל בשנתיים האחרונות זה הגיע לשיאים חדשים.
אני בטוח שמדובר בהשפעה של הקינדל ושל אתרים כמו Goodread: הקינדל משפיע בזה שהוא מאפשר לי להחזיק עשרות ספרים בו זמנית, ביניהם אני יכול לעבור מתי שאני רוצה. בנוסף הוא מאפשר לי להוריד דוגמית של כמעט כל ספר שמתחשק לי.
אתר כמו Goodread חושף אותי להמלצות של אלפי ספרים שמעולם לא הייתי שומע עליהם במקום אחר, עד שקשה להחליט לאן להמשיך הלאה.

כל אלה ביחד גורמים לי תמיד לחשוב - "הספר הזה לא מספיק מעניין. יש כל כך הרבה אלטרנטיבות שמחכות לי. למה לא לוותר ולהמשיך הלאה?"

מצד אחד זה מגניב, כי אף אחד לא אוהב לסיים ספר בתחושה של, "הייתי צריך לוותר עליו בהתחלה". אבל אני בטוח שחוסר ההתמדה הזה גרם לי לפספס כמה ספרים טובים במהלך הדרך.

גם אתם שמתם לב לתופעה כזו אצלכם?
אני לא מתכוון רק קוראי הקינדל, גם אלה שקוראים באייפד או סתם דרך המחשב.

 

[כריכרכה2]

אין ספק שיש ספרים שמתחילים חלושות

ובהמשך משתפרים, אבל על כל ספר כזה יש מן הסתם 100 ספרים שמתחילים חלושות ולא משתפרים, אז ההחלטה הרציונלית היא לא לחכות, לאור העובדה שאחוז הספרים שמתחילים היטב וגם ממשיכים כך הוא גבוה בהרבה להערכתי מסיבות ברורות.

יוצא מהכלל יכול להיות ספר שאנשים שאתה סומך עליהם מזהירים אותך מראש שהוא מתחיל חלושות ומשתפר בהמשך.

 

[kenny66]

לדעתי יש גורמים נוספים

עידן "חכמת ההמונים" הרגיל אותנו לחפש ציונים בכל מקום. כבר נתקלתי באנשים שאמרו "ספר שקיבל פחות מ-X כוכבים באמאזון אני לא אטרח לקרוא בכלל". הבעיה של זה היא הבעיה של כל מה שקשור במספרים גדולים - הנטייה לממוצע. אם הטעם שלך שונה מהממוצע, ההמלצות האלה לא יתאימ לך. בנוסף לכך, דעות של מבקרים מעמיקים ומנוסים יותר טובעות ברעש.

ולא דיברנו על הטייה מכוונת. הנה סיפור משעשע למדי: לפני כמה שבועות סופרת ספרי מתח בינונית למדי (לפחות במכירות שלה) כתבה פוסט על כך שאמנם היא מעולם לא קראה את רולינג, אבל לדעתה רולינג צריכה להפסיק לכתוב (לפחות למבוגרים) ולתת לאנשים אחרים מקום. היא חטפה על הראש, ובצדק. אבל בנוסף לכך, פוטריסטים ושאר חובבי רולינג התנפלו על הספרים שלה באמאזון ונתנו להם ציון כוכב אחד באופן סיטוני. כאשר חלק מהם כותבים במפורש שהם לא קראו את הספר. נכון, זו דוגמה קיצונית, אבל היא מייצגת מה עלול לקרות.

גורם אחר הוא ההוצאה העצמית. היא הגדילה פי כמה את ההיצע, ומדלגת על מסננות איכות של התעשייה. כן, אני יודע שאני מזמין עלי עליהום מצד אנשים מסוימים, אבל ללקטורה ועריכה יש ערך מוסף.

 

[גלי1היחידה]

שמעתי על הסופרת ההזויה הזו.

אני לא מסתמכת על ביקורות באמזון בבחירת הספרים שלי.

 

[ניימן3]

את מתכוונת כוכבים באמאזון?

או ביקורות בכלל? כי ביקורות, כשהן כתובות היטב ומנומקות, די מועילות בתכל'ס.

 

[גלי1היחידה]

כוכבים.

אני מעלעלת בביקורות, והן אכן לעיתים עוזרות, אך החלטתי לא מתבססת רק עליהן.

 

[גלי1היחידה]

* הכוונה לביקורות באמזון.

ביקורות מכאן או מחברים שאני סומכת על החלטתי בהחלט מהוות שיקול בבחירותי.

 

[גלי1היחידה]

מסכימה עימך.

בכל אופן גם לפני עידן הקינדל לא הייתה לי בעיה לנטוש ספרים משמימים.

 

[אליהו חרמון]

לדעתי זה לא רק המבחר או השפעת הקינדל

מדובר בתהליך תרבותי-חברתי עמוק יותר ורחב יותר, כזה המשתקף, למשל, במחקרים אודות דור ה-Y.

יתכן שהמחשבה שלך ש"הספר הזה לא מספיק מעניין" נובעת מכך שהוא באמת לא מעניין. אבל יתכן גם שהיא נובעת לא מעט פעמים מהדרישה לגירויים מהירים מאד, המתחלפים בקצב גבוה. אם להשתמש במילים של מחברי המאמר הנ"ל: "זה דור מולטימדיאלי, שהתרגל לרפרף ולקפוץ מחוויה לחוויה ומריגוש לריגוש – צעירים חסרי מנוח, המתקשים להתרכז ולהעמיק במשהו". וזה מוביל לעוד מאפיין תרבותי של צעירים כיום: הפיתוי להעדיף את הקל והמיידי על פני התובעני ודורש ההתמודדות. אני פשוט רואה את זה מדי יום ביומו.

אני אסתכן בהבאת דוגמא לא פופולרית: גם פתילים קבועים מהסוג של "מה קוראים הסופ"ש" תורמים ליצירת לחץ סמוי של "להספיק": להספיק לסיים ספר חדש תוך מספר ימים מועט יחסית, ואז לרוץ ולספר לחבר'ה. קשה להבחין בפרטים המעניינים של הנוף אם חולפים על פניו בקצב מסחרר של רכבת או מטוס. לעיתים קרובות ניתן למצוא את העניין הרב, היופי והפליאה דווקא ברכיבה על אופניים או הליכה איטית. לא ניתן לקרוא את "פאוסט" (או "המטוטלת של פוקו") באותו הקצב שקוראים את "שיר של אש ושל קרח". זה פשוט בלתי אפשרי. האם זה אומר ש"פאוסט" (או "המטוטלת של פוקו") אינם מעניינים?

בנימה אישית: היות ואני מרשה לעצמי לקרוא הרבה פחות ספרים משאר משתתפי הפורום, והיות ואני מאפשר לעצמי את הזמן הדרוש לכל ספר, כמעט ולא זכור לי מקרה שבו הפסקתי ספר מחוסר עניין. רק לשם הדוגמא, "ספר יום הדין" האיטי של ויליס עניין לא פחות מ"מלחמת האדם הזקן" הקצבי והמהיר, והמשכי "אנדימיון" ריתקו אותי לא פחות מ"היפריון".

 

[גלי1היחידה]

אצלי אין קשר בין הנטישה לבין

קצב הקריאה או ההשקעה בספר. אני אומנם קוראת מהר יחסית, אך קצב הקריאה שלי שונה מספר לספר. יש ספרים שאסיים תוך מס' ימים ויש ספרים שייקח לי יותר משבוע לסיימם. בשני המקרים אני מבחינה "בפרטים המעניינים של הנוף".

אין כאן בכלל עניין של לקרוא "ולרוץ לספר לחברה". אני קוראת מהנאה ולא מתוך צורך להשוויץ או לסמן וי.

בנוסף כל ספר זוכה לקבל אצלי את "ימי החסד" שלו. לא "האיטיות" שבו היא שתקבע אם אנטוש אם לאו, כך שהנחתך שגויה ביסודה (במקרה שלי לפחות).

 

[אכמו]

גלי סיכמה את זה היטב

גם אצלי אין קשר בין נטישה של ספר לבין הקצב שלו. אני בהחלט לא מאלה שמתעקשים לקרוא עד הסוף ואין לי בעיה להפסיק ספר באמצע (אם לקשר לדיון המקורי, לא רואה שהקינדל שינה את זה, תמיד היתה תחושה של מבחר אינסופי, גם לפני הקינדל. אם כבר, הקינדל עוזר לי למצוא ספרים שמראש מעניינים אותי יותר והתוצאה היא שאני קוראת יותר). אבל אני אקרא ספר עד הסוף אם הוא מעניין אותי, ומעניין יש מכל מני סוגים - אטי, מהיר, פילוסופי, אקשני, פיוטי, מצחיק, מותח, בגלל התיאורים, בגלל הדיאלוגים, בגלל הדמויות, בגלל העלילה. יש הרבה דברים שגורמים להמשיך לקרוא ספר.

לגבי פתילי "מה קראנו השבוע", אין חובת השתתפות. יש אנשים שלא מעדכנים שם בכלל, יש כאלה שבפעם בהרבה זמן. יש אנשים שקוראים המון ופשוט אין להם את הצורך לספר על זה. ככה שגם אם היה איזשהו ממד תחרותי בכמות הספרים שקוראים (ולא חושבת שיש כזה), הפתילים האלה הם לא חלק מהעניין משום בחינה.

 

[גלי1היחידה]

אני כותבת בפתיל רק על חלק מהספרים שאני קוראת.

 

[avivs]

אני מבין בערך

את מה שאתה אומר לגבי ה"מה אנחנו קוראים הסופ"ש". זה מזכיר לי קצת את הקטע של פייסבוק שאנשים (מסוימים) מרגישים צורך לעדכן כל הזמן מה הם עושים ועם מי, כדי ליצור רושם שהחיים שלהם סוערים ומרגשים כמו של חברים אחרים.

אני חושב שהאווירה בפורום הזה (ובכלל בפורומים) היא פחות מלחיצה, לכן לא נראה לי שאנשים מרגישים דחף חזק לקרוא הרבה בשביל לעדכן כמו "כל השאר".

אני כן מסכים איתך שיש קשר לדור ה-Y.
אנשים היום יותר רגילים לגירויים מהירים, רואים את זה גם בסרטים של העשור האחרון (אקשן ואפקטים בלי הפסקה).
החשיפה לעולם הגדול היא כל כך רחבה, עד שתמיד יש תחושה של "אני צריך להתקדם מהר, כדי לא לפספס משהו".

כמובן שזה לא נכון לגבי כולם.

האנונימיות כאן מאפשרת להיות פחות כפופים ללחץ חברתי זה או אחר.

 

[מיכאל ג]

אני די בטוח

שקראתי את המטוטלת של פוקו בקצב הרבה יותר מהיר מאשר את שיר של אש וקרח. כאילו, אני מבין מה רצית להגיד, רק ששאוש"ק ככל הנראה לא הדוגמה הכי טובה לספר מהיר...

 

[Lhuna1]

אני לא מרגישה שפתילים כאלה יוצרים לחץ כזה

מבחינתי זו דרך נחמדה לקבל המלצות או שמות של ספרים חדשים, ממש לא גרם לי אף פעם לשום מחשבה של "צריך להספיק" משהו.
קצב הקריאה שלי תלוי רק בעד כמה הספר מעניין אותי.

 

[מיכאל ג]

לא, זה כמעט לא קורה לי

זמן הקריאה שלי הוא מוגבל, וזה שיש יותר מבחר לא שינה את זה. אם כבר אז זה שיש יותר מבחר גרם למשהו הפוך: אני יכול לברור לי רק את הספרים שאני יודע מראש שככל הנראה אוהב. ואני אכן משתמש בדוגמיות כדי לפסול ספרים, אבל אני לא קורא לזה "להפסיק באמצע" אם קראתי רק כמה דפים. זה כמו שהיית הולך לספריה וקורא ספקה או שתיים לקראות אם בא לך להמשיך. אני גם משתמש בסיפורים קצרים למצוא סופרים טובים.

 

[הייזל]

אני לא חושבת שזה נכון לגבי

הריידר אמנם מאפשר לי לסחוב הרבה ספרים איתי אבל זה לא אומר שאני מפסיקה ספרים באמצע יותר מבעבר.
הריידר והאתר גודריד פותחים לי הרבה ספרים וסופרים שלא הכרתי אבל הסטנדרטים שלי לגבי ספרים טובים לא מושפעים מכך. אני לא מסתכלת על המלצות אלא על העלילה ואם אני לא אוהבת את צורת הכתיבה, איכות הכתיבה או רמת העניין של הספר אני אנטוש. זה לא קורה הרבה כי מלכתחילה אני בוררת ספרים אבל זה עדיין קורה.

אם אתה נוטש הרבה ספרים בזמן האחרון אולי זה זמן טוב לעשות חושבים מה השתבש בבחירת הספרים שלך. קח בחשבון שלפעמים הספר לא מתאים לתקופה הנוכחית ובעוד חמש שנים תחשוב שהוא נהדר ואיך פיספסתי אותו. זה קרה לי עם "מלכוד 22"

 

[רונן שפירא1]

אני פחות עוזב ספרים

מה שכן, אני מרפרף במהירות ברגע שהספר נהיה נוסחתי מדי ובנאלי או חסר עיניין, וזאת רק כדי לראות אם אני מפספס איזו התפתחות מעניינת.
מה שכן, המחיר הזול של הספר והעובדה שהוא לא תופס לי מקום בספריה ולא מאלץ ללכת לקנות /סיפריה מאפשר לי לקרוא הרבה יותר....

 

[Lhuna1]

התופעה התחילה אצלי הרבה לפני הקינדל

למעשה עוד לא עברתי סופית לקינדל ואת רוב הספרים אני עוד קוראת בנייר (מהסיבה שאני מעדיפה לקרוא יותר בעברית/מתורגמים, והמבחר האלקטרוני בעברית עדיין קטן מידי).

אני פעם הייתי חייבת לסיים ספר שהתחלתי, והפסקתי עם זה לפני כמה שנים, כי אני באמת מאמינה שזו "אידיאולוגיה/אובססיה" שגויה.
ספר זה חתול בשק, אבל לאכול עד הסוף את החתול גם כשהוא לא טעים לנו, זה להעניש את עצמנו על פשע שלא פשענו.


אבל מעבר להיתר שנתתי לעצמי לנטוש ספרים באמצע, אני נוטשת הרבה מאוד ספרים גם כי:

1. הסבלנות שלי מאוד התקצרה בשנים האחרונות.
לא יודעת אם זה הגיל או השפעות סביבתיות טכנולגיות וכו'.
אני גם מרשה לעצמי לרפרף על פסקאות של תיאורי טבע וכדומה - מה שבעבר בשום אופן לא הייתי עושה, אפילו חוסר ריכוז קל היה גורם לי לחזור שוב על המשפטים הקודמים לוודא שלא פספסתי אף מילה... היום אני כבר יודעת שלא באמת כל מילה כזאת חשובה. (רק אצל סופרים ממש מעולים כן).

2. אני מתקשה יותר ויותר למצוא ספרים שמחדשים לי משהו, אחרי כל כך הרבה שכבר קראתי.

3. ספציפית בקינדל אין לי כמעט דרך לסנן מראש מה אוהב ומה לא (הדירוגים כמעט חסרי משמעות מבחינתי), ולכן זה רק הגיוני לנטוש הרבה כי מראש סטטיסטית הסיכוי "להגריל" משהו טוב הוא נמוך.

 

[avivs]