ויפאסאנה עכשיו
New member
היי אנשי פורום!
עברו עליי חודשיים בהם הייתי בעומס רציני , הייתי על "אוטומט".
לא העזתי לעשות מדיטציה כי ידעתי שזה עלול להוציא אותי מאיזון (אני יודעת, יש בזה מעין סתירה).
חודשיים עברו, לקחתי שבוע חופש (שבוע שעבר) והייתי לבד לגמרי. עשיתי בין היתר מדיטציות, כתבתי המון. תחושות, רגשות, מחשבות צפו.
הרגשתי עצב תהומי והוצפתי בשמחה שלא תלויה בדבר. הייתי צריכה שמישהו/משהו יאסוף אותי (לא מצאתי כזה). השבוע התחלתי במשרה חדשה, בתפקיד חדש, מבנה חדש, אנשים חדשים. מעולם לא חשבתי שהאגו שלי גבוה כמו שגיליתי השבוע, אני שונאת את זה, וזה מכעיס אותי.
הייתי על סף בכי כל הימים האלו והייתה גם חרדה גדולה. היום התאוששתי.
המשכתי השבוע למדוט, ואני רוצה לחזור לתרגל קבוע. רק ש.. מרגיש לי שכדי לתפקד טוב יותר טכנית, מקצועית, להישאר שפויה, אני צריכה להפסיק.
מצד שני, מרגיש לי שמדיטציה מחזירה אותי לעצמי, אני מחוברת יותר למה שאני עושה ופחות מעבירה את הזמן. נמאס לי להעביר את הזמן.
אבל אני גם חשופה יותר רגשית. אני נפגעת יותר, יש ערבוב ביני לבין אנשים אחרים.
לא בטוחה שכתבתי ברור.
*אתחיל טיפול בקרוב אחרי כמה שנים שלא הייתי. בא לי לחיות עם לב פועם באהבה, ולא לב פועם בהמתנה להפסיק.
שבת שלום
