כרוכב - בוריס ג'ונסון הוא משכמו ומעלה!
ומה תגיד על יורשו המשעשע, מבחינת תח"צ?
כרוכב - בוריס ג'ונסון הוא משכמו ומעלה!
השמאל מדברים על "Cyclists and pedestrians " בנשימה אחת כאילו ניתן להשוות בין 5 קמ"ש ל20 קמ"ש, בעוד הימין רוכב (בוריס עד היום, קמרון עד שנבחר לראשות הממשלה).
עד בוריס ג'ונסון תשתית הרכיבה בלונדון לא תוכננה בצורה כלל-עירונית למבוגרים שרוכבים 8 קילומטר בחצי שעה (כצורת יוממות פרקטית) אלא ברמת עירייות הרובע (באותם 8 ק"מ ניתן לחצות 4-5 רבעים) כדי שילדים יוכלו להגיע לבתי הספר מרחק קילומטר מביתם, ולכן אפקטיבית לא היתה רשת, והרוכבים הרציניים התעלמו ממפות "מסלולי האופניים" שלא חיברו בין מקומות בצורה הגיונית.
הפרוייקט המפורסם של בוריס הוא שירות השכרת האופניים (בשיתוף עם ברקלייס) שמתפרס בעיקר באזור 1, עם שלוחות לאזור 2 ולכן אינו מתאים לתושבי הפרברים הפנימיים (אזור 3) או אפילו תושבי השיכונים בקצה אזור 2), אבל הפרוייקט השני שלו הוא יצירת שבילי אופניים רציפים לאורך מספר צירים ראשיים בצורה שלא היתה לה אח ורע בתקופה שקדמה לו.
לגבי רוב פרוייקטי התח"צ - הוא בסך הכל המשיך פרוייקטים שהיו בתיכנון הרבה לפני קודמו (קרוסרייל למשל קדמה לשניהם) אם כי הוא ביטל את הרק"ל המטופשת שתוכננה בין אלפאנט וקמדן במקום אוטובוס קו 88 (לו היו לפרוייקט שלוחות צפונה ודרומה הייתי מבין את ההגיון, אבל מבחינתי הגיוני יותר לחדש את שלוחת אולדריץ' ולהמשיך אותה לאלפאנט כדי ליצור חיבור דרום-צפון חדש בין ענפי הקו הצפוני או פשוט לתגבר את התדירות של קו הטמזלינק)
כאדם שרכב בעיר מסוף שנות ה90 אני יכול להעיד שאם היית מסמן מסלול הגיוני כלשהו לנקודה המרכזית של העיר - התס"ר ( TCR ) בעידן שקדם לג'ונסון התוצאה היתה שהציר הראשי עליו היית רוכב היה מקבל שביל אופניים ל2-5 דקות פה ושם, אבל לא ברמה שהיית יכול לסמוך על קיומו של השביל. באותה המידה היו בעיר קטעי תשתית אופניים של 2-3 קילומטר (שביל עוקף קמדן, שביל 0 שמקביל ליוסטון רוד) שאמנם היו ארוכים ברגע שהגעת אליהם, אבל הרכיבה בהם נמשכה אולי 5-10 דקות, ובסופם ותחילתם לא היתה תשתית אופניים מסודרת שהובילה אליהם או מהם.
כמו כן - בגלל שלונדון משופעת במערכות סיבוביות מסובכות ( מערכת TCR -הולבורן, מערכת פיקדלי-היימארקט, המערכת הקמדנית, מערכת ליברפול סטריט שעדיין מתפקדת כמערכת בכל הקשור להחלפת צירים למרות שחלקים ממנה דו סיטריים) ויש קטעים קצרים מאד של איי תנועה שבהם מפרקית אחת יכולה לקחת את כל האזור שבין רמזור אחד למשנהו (מחוץ לתאטרון שאפסטברי למשל) אפשר להגיד שהמפרקיות לא מתאימות ללונדון לא רק בגלל ההפרעה שלהן לרוכבי האופניים אלא גם משום שהן פשוט ארוכות מדי למערכי התנועה המסובכים בעיר.
לגבי ה"רוטמאסטר החדש" - אני לא יודע מה רע באוטובוס קומותיים חדיש רגיל כמו אלו שפעלו ברוב הקווים שהיו בהם אוטובוסי קומותיים כבר משלהי המאה ה20. הרוטמאסטרים שרדו רק במספר מצומצם של קווים עד לאמצע העשור שעבר, והיה אפשר להחליף אותם בקלות באוטובוסי קומותיים חדישים. כמה מהקווים שהוחלפו במפרקיות היו בלתי הגיוניים בעליל - 38 ו73 שעברו ברחובות צדדיים צרים מאד באזור סטוק ניואינגטון.
על ליווינגסטון אפשר לומר לעומת זאת את הפראפרזה הבן-גוריונית הבאה: "הוא עודד רכיבה באופניים כאילו אין מפרקיות, ועודד מפרקיות כאילו אין רוכבי אופניים".
