"לא הנוסעים מביאים את הרכבת, הרכבת היא
שמביאה את הנוסעים", אמר השר שהביא מדבריו של חוזה המדינה בפראפרזה על המשפט האמריקאי ההוא. השר כץ תיאר כיצד הרכבת מביאה עמה תנופת פיתוח לכל מקום שהיא מגיעה. השר הזכיר את להבים, קריית גת ובאר שבע, שהגיבו בחיוב להכפלת הקו. "גם כרמיאל מגדל העמק ובית שאן מתחילות להגיב", הוסיף השר, וסיפר על בניית קניון חדש שנבנה בקריית אתא בעקבות השיפור הצפוי בתשתיות התחבורה.
מכאן, עבר לתאר את התהליך הסיזיפי שעברו הממשלה והפרויקטים מרגע קבלת האישור להתחיל ולפעול ועד לעליית הכלים לשטח- תהליך שכלל בתוכו "ועדה אחר ועדה, ראשי ערים שעבדנו עמם בשיתוף איתם ולפעמים התווכחנו איתם". השר המשיך ותיאר את העברת עבודות התשתית למע"צ במטרה להגדיל את יכולות הביצוע והביע בדבריו אלה תסכול עמוק, שלאחר ההליך הממשלתי הממושך, מגיע האוצר ותוקע מקלות בגלגלי הרכבת.
השר ציין כי בקו לאילת תוקצב התכנון בלבד וכי אינו נכלל בתקציב המדינה. בדרכנו החוצה הפניתי לשר שאלה בעניין הקו לדימונה שמשמש יעד אסטרטגי להתקפות האוצר ושלוחיו כל אימת שנדרש קיצוץ. עוד הזכרתי לשר, כי גם שדרוג הקו לבאר שבע נדחה בזמנו ע"י האוצר בטענה של חוסר כדאיות כלכלית. השר הסכים עמי ואישש את דבריו של מנכ"ל הרכבת, לפיהם תועתק תחנת דימונה למרכז העיר במסגרת העבודות על הקו לאילת. עד אז לא צפויה השקעה בקו זה.
ניצלתי את ההזדמנות והפניתי שאלה נוספת לשר: מניסיון העבר הצליח משרד התחבורה לבלום פגיעה בפרויקטים ראשיים, אך פרויקטים אחרים בעלי חשיבות עצומה, כדוגמת ההפרדות המפלסיות שבקרבת רמלה ובית שמש , וכביש 38 כמובן, נפלו קורבן להיותם פריפריה במרכז הארץ. האם קיימים גם הפעם פרויקטים נוספים מעבר לקו העמק וכרמיאל, שצפויים להיפגע? התשובה של השר לא הפתיעה: אכן, פרויקטים נוספים עלולים להיפגע.
