לפני כחודש קרא אולג טינקוף לשינויים בעולם מרוצי הכביש שיהפכו אותם למעניינים יותר. ניסיתי לחשוב, מה אפשר לעשות ועלה לי רעיון שבעקבות הקטע היום בג'ירו רק התחזק.
אחת הבעיות לדעתי היא התסריט הקבוע והידוע מראש בחלק מהקטעים. חצי שעה עד שעה ראשונים - מאבקים על יצירת בריחה. אם זה קטע מישורי אז בשלוש שעות הבאות אפשר לעבור לצפייה ב"אח הגדול" ובחצי שעה האחרונה - אקשן שנבנה לאט לאט ומוביל לשיא - מאוץ רב משתתפים. גם בקטעים הרריים המצב לא הרבה יותר טוב.
ההצעה שלי: זינוק מדורג. במספר קטעים (נאמר שלושה קטעים בגרנד טור, כמו שיש קטעי נגד השעון) יהיו שניים או שלושה זינוקים. לדוגמא, זינוק מדורג משולש:בזינוק הראשון כל קבוצה תציב רוכב אחד לפי בחירתה (כלומר מזנקים כ-22 רוכבים - אחד מכל קבוצה). אחרי דקה מתבצע זינוק שני: גם שם כל קבוצה מציבה רוכב אחד לפי בחירתה. בזינוק השלישי והאחרון שמתבצע בהפרש של עוד דקה, מזנקים כל שאר הרוכבים (7 או פחות לכל קבוצה).
למה אני חושב שזה ישפר את המצב?
הקטנת הצפיפות בדבוקה>>פחות תאונות
יצירת מרכיב גדול של חוסר ודאות בגלל שתי הבריחות הגדולות שנוצרות אוטומטית ויכולות לקחת את הקטע למקומות לא צפויים.
כר נרחב לטקטיקות של הדירקטור ספורטיףים
הזינוקים הראשונים לא בהכרח ינצחו כי הרבה פעמים קשה לבריחה גדולה לעבוד בצורה הומוגנית.
נראה לי שהקבוצות תעדפנה לשים את המובילים שלהם בדבוקה העיקרית ולא בזינוקים הראשונים. אבל, נאמר שקבוצה תבחר לשים את המוביל שלה בזינוק הראשון, רוב הסיכויים שגם הקבוצות האחרות תעשנה זאת ואז קונטדור ופרום יצטרכו לעבוד מקדימה, וזה לא יקרה.
ונגיד שקונטדור ופרום יזנקו בזינוק הראשון אבל לא יעבדו ויישבו מאחור. והרוכבים האחרים יגידו לעצמם שממילא אין להם סיכוי בבריחה אם שני החבר'ה אלו איתם וגם הם לא יעבדו - אז במקרה הגרוע, תוך זמן קצר יתאחדו שני הזינוקים הראשונים. אבל גם אז, יש כאן דבוקה של 40 רוכבים שרק 2 הם מאותה קבוצה ואי אפשר לדעת לאן המרוץ ילך.
בסופו של דבר - כל הרוכבים רוכבים את אותו מרחק כך שלדעתי, למרות הזינוקים השונים, העייפות המצטברת של הרוכבים במרוץ הארוך נשארת דומה.
אז מה דעתכם??
