זה קטע כזה + בובות ככלי טיפולי לפנים!
קטע כזה לאחרונה שאני כל פעם יוצאת לתקופת טירוף שאני שוכחת מי אני ומה אני, איזה יום היום ומה השעה...
אז עוד תקופה כזו הסתיימה לה ואני פה. שוב .מתנצלת על היעדרותי, שמחה על שובי, מתבאסת על שהפסדתי ומברכת את הנמצאים.
ולנושא השני:
מי שלא ידע חזרתי לגנים, הפעם כמטפלת (במסגרת ההכשרה בלימודים) ואיתי פרסי וכל חבריו בשק.
חברים, בובות התאטרון מצילות אותי בחדר הטיפול! וגם מחוצה לו!
החל מהחיוך שאני גורפת מהעובדת הסוציאלית כל פעם שאני עוברת עם השק על פני החדר שלה, דרך הילדים שמצליחים להתמודד עם כל מיני סיטואציות בעזרת התיווך של הבובות (לפני שבועיים למשל ילדונת שלי לא רצתה להכנס לגן וישבתי עם פרסי ואבא שלה, ולבסוף פרסי באינטראקציה כמעט ללא מילים, שכנע אותה להכנס).
ועד לגולת הכותרת- הקבוצה שלי..
חבורה של 4 ילדים בני 3.5-4, שדים קטנים ופעלתניים שמחכים בכיליון עיניים לספר לפרסי מה הם עשו באמנות, להוציא את החברים מהשק, להתנסות בעצמם, לכייף ולהתרגש בכל שבוע מחדש. אני יכולה להגיד לכם שאין לי מושג מה הייתי עושה בקבוצה בלי הכלי הזה. דוגרי. אבל באמת.
בשביל לא לחפור לכם, אני לא אכנס לתכנים אבל רק אומר שהייתי מאוד בחששות מהגיל הצעיר שלהם ושהבובות באמת מאפשרות עבודה ואני מתרגשת ושמחה לחלוק את החוויה הזו איתכם, כי יודעת שאין מי שיבין אותי יותר...
איך יצור פרוותי קטן, ישן ומרוט גורם לי להרגיש כמו קוסמת? נכון שאתם מבינים?
קטע כזה לאחרונה שאני כל פעם יוצאת לתקופת טירוף שאני שוכחת מי אני ומה אני, איזה יום היום ומה השעה...
אז עוד תקופה כזו הסתיימה לה ואני פה. שוב .מתנצלת על היעדרותי, שמחה על שובי, מתבאסת על שהפסדתי ומברכת את הנמצאים.
ולנושא השני:
מי שלא ידע חזרתי לגנים, הפעם כמטפלת (במסגרת ההכשרה בלימודים) ואיתי פרסי וכל חבריו בשק.
חברים, בובות התאטרון מצילות אותי בחדר הטיפול! וגם מחוצה לו!
החל מהחיוך שאני גורפת מהעובדת הסוציאלית כל פעם שאני עוברת עם השק על פני החדר שלה, דרך הילדים שמצליחים להתמודד עם כל מיני סיטואציות בעזרת התיווך של הבובות (לפני שבועיים למשל ילדונת שלי לא רצתה להכנס לגן וישבתי עם פרסי ואבא שלה, ולבסוף פרסי באינטראקציה כמעט ללא מילים, שכנע אותה להכנס).
ועד לגולת הכותרת- הקבוצה שלי..
חבורה של 4 ילדים בני 3.5-4, שדים קטנים ופעלתניים שמחכים בכיליון עיניים לספר לפרסי מה הם עשו באמנות, להוציא את החברים מהשק, להתנסות בעצמם, לכייף ולהתרגש בכל שבוע מחדש. אני יכולה להגיד לכם שאין לי מושג מה הייתי עושה בקבוצה בלי הכלי הזה. דוגרי. אבל באמת.
בשביל לא לחפור לכם, אני לא אכנס לתכנים אבל רק אומר שהייתי מאוד בחששות מהגיל הצעיר שלהם ושהבובות באמת מאפשרות עבודה ואני מתרגשת ושמחה לחלוק את החוויה הזו איתכם, כי יודעת שאין מי שיבין אותי יותר...
איך יצור פרוותי קטן, ישן ומרוט גורם לי להרגיש כמו קוסמת? נכון שאתם מבינים?
