Lady Stark
New member
הי לכולם.
לפני קצת יותר משבוע נכנס לתוקף ה-DSM-5. זו הגרסה החמישית לספר האבחנות הפסיכיאטרי (מה שנקרא בפי ההדיוטות, "התנ"ך של הפסיכיאטריה").
אז למה לנו לדעת על זה?
ה-DSM אחראי למעשה על הדרך בה אנחנו מטופלים. הוא זה שמגדיר את הקריטריונים לאבחון מצב נפשי ומכאן - מגדיר את שיטת הטיפול.
הספר עבר הרבה שינויים בגרסאות השונות שלו והתפתח עם הזמן (למשל, הגרסאות הראשונות הגדירו הומוסקסואליות כהפרעה נפשית).
העניין הוא שהגרסה החדשה שלו מעוררת הרבה מחלוקות לגבי אבחון לא נכון של הפרעות או אבחון-יתר.
סיכמתי פה את השינויים העיקריים שלו.
ממליצה לכם לקרוא.
שינויים מבורכים:
- סימפטומים של חרדה נוספו לרשימת הקריטריונים לאבחון דיכאון והפרעה דו קוטבית. הגיוני ובלתי נפרד בימינו. וגם מאפשר לאנשים שחווים דיכאון עם הפרעה משנית של חרדה לא לקבל יותר מדי אבחנות.
- OCD ודומיו (BDD, חיטוט בעור או תלישת שיערות) היו עד עכשיו בקטגוריית הפרעות חרדה (מה שנכון. התנהגות קומפולסיבית או אובססיבית נגרמת עקב חרדה גבוהה בניסיון להרגיע את החרדה). עכשיו הם קיבלו קטגוריה משלהם של הפרעות עם אופי אובססיבי-קומפולסיבי. זה דווקא לטובה משום שנוספו עוד תתי-קטגוריות של OCD, מה שנותן מענה למגוון רחב יותר של סובלים מהמצב.
- בקטגוריית זהות מגדרית הסירו קריטוריונים לאבחון שנובעים מההעדפות המיניות, ומתמקדים בתחושת שיוך מגדרי. לדעתי זה צעד ליברלי שקצת מוריד קצת לחץ מהקהילה הגאה.
- התמכרות להימורים כרגע מוגדרת כהפרעה. לגיטימי לחלוטין מכיוון שזו התמכרות ככל שאר סוגי ההתמכרויות.
השינויים הבעייתיים, ואסביר גם למה לגבי כל אחד מהם:
- חרדה חברתית - כעת מוגדרת רק לחרדה בעת הופעות פומביות (נאומים, למשל). מה עם אנשים שלא מסוגלים להיות במסעדה הומה?
- סכיזופרניה כבר לא מחולקת לתתי-הפרעות (כמו פרנואידית, קטטונית וכו'), אלא לקטגוריה אחת כללית. זה בעייתי לאנשים שצריכים לחפש מידע או קבוצות תמיכה ברשת ולאט לאט ייכחדו בגוגל רשומות על המצב הספציפי שלהם. כלוקה בסוג מאוד מסוים של OCD, אני יכולה לומר שהדבר שהכי עזר לי בעולם זה לחפש מידע ברשת על הסוג הספציפי הזה. זה גורם לאדם להבין שהוא באמת לא לבד, וגם למצוא יחסית בקלות שיטות טיפול.
- נספחים חדשים לקשת הרחבה של הפרעות אובססיביות-קומפולסיביות: כסיסת ציפרניים, לעיסת הלחי הפנימית ונשיכת השפתיים. אמנם אף אחד מהם לא בריא, וברור שאלה הרגלים שנוצרו מסטרס, אבל קשה לי עם זה שהם מוגדרים כהפרעה. ייצור מצב של אבחון-יתר. אף אחד לא מושלם, אז תעזבו בשקט את אלה שיש להם הרגל רע קטן פה ושם.
- הפרעות אכילה - קריטריונים לאבחון בולמיה שונו. עד כה היה צורך לחזור על הפעולות הבולימיות (אכילה מופרזת + הקאה / שימוש במשלשלים) לפחות פעם בשבוע לתקופה של לפחות 3 חודשים. מעכשיו: לפחות פעמיים בשבוע לתקופה של לפחות 6 חודשים. ובכך הם זורקים בין הכיסאות המוני לוקים/ות בבולמיה שהמצב שלהם לא לחלוטין על הקרשים, אלא רק סתם ממש גרוע. חוסר אחריות נוראי לדעתי.
- עישון סיגריות כרגע מוגדר כהפרעה נפשית. סירייסלי.
- הפרעות פאראפיליות (התנהגות מינית חריגה) מסווגות עכשיו כהפרעה אחת כללית. כך, לדוגמא, הפרעה פדופילית מסווגת יחד עם פרעה אקסהיבציוניסטית (חשיפה בציבור) ומאסוכיזם מיני. על אף דרגות החומרה השונות (מה שגם שבחלקן אין בהכרח פגיעה באחר).
והסעיף המדובר ביותר בעדכון הגרסה:
- אבדן של אדם קרוב שיש בו סימפטומים דיכאוניים למעלה משבועיים ייחשב למצב פסיכיאטרי. לא מכירה אדם בעולם, בריא ככל שיהיה, שאיבד מישהו קרוב וחזר לעצמו אחרי שבועיים. א. זה יכול להרתיע אנשים באבלם להביע את הקושי שלהם מחשש שיתויגו כלוקים בנפשם (מה לעשות שיש בעיה של דעות קדומות בנושא? גם לנו לקח זמן עד שהודינו בבעיה שלנו), ב. הרבה אנשים שחווים משהו טבעי מאוד, יכנסו לסטייט אוף מיינד של מתמודדי נפש. שוב, יכול ליצור מצב של אבחון-יתר (ומכאן, יותר מדי חלוקת תרופות שלא לצורך ותיוג לא נכון).
