שבוע קודר יחסית
החדשות הקשות מסוריה גרמו לי לפסימיות ותחושות קשות. גם העובדה שהאו"ם אפילו לא הצליח לגנות (שלא לדבר על לעשות משהו) היתה מייאשת. ועוד מייאש זה שגם אם אסד יעוף אז המצב לישראל בטח יהיה מסובך יותר.
והיום גם היה פיגוע אז בכלל - והתגובה האצילית של ההורים של הנרצח בפיגוע בכלל השאירה אותי
אבל גם עם הרבה הערכה. וגם התמונות של האחים והאחיות הילדים שלו היו עצובות מאוד.
נקודת האור היחידה היא שאמא שלי באה מחר
חוץ מזה הצתוותנו בינתיים לחברים לליל הסדר, זו החברה התיאטרלית שתמיד מארגנת פעילות שמחה לילדים בנושאי פסח. הילדות שלי מחכות בקוצר רוח להמטיר סוכריות מיני-מרשמלו (יש פה קטנות כאלה) לבנות על כולם בשביל להמחיז את מכת ברד וכאלה....
ואני עדיין הפוכה מהג'ט לג של ה-12 שעות הבדל. אני עפה מהמיטה כמו נמרה כל יום בחמש בבוקר שזה ממש לא אני בד"כ.