האם אנחנו מכבדים את עצמנו?
נתחיל בפורום הזה,
מעט מאוד הודעות...
רוב ההודעות הן ע"י סטודנטים לתכניות ההשלמה בארץ.
רובם רוצים להיות הפרוייד הבא בקליניקה פרטית .
כולם שואלים על פסיכותרפיה ואיך נהיים "עו"סים קליניים" [אגב הגדרה שהן החוק (חוק העובדים הסוציאלים 1996) הן המועצה לעבודה סוציאלית והן האיגוד לא מכירים בה: יש עו"ס מומחה בבריאות הנפש, יש עו"ס מומחה בשיקום, בבריאות וכך הלאה, אין עו"ס קליני -דבר שאגב מנוגד לקוד האתיקה והועדת האתיקה באיגוד ובחוק].
אני חונכתי בתכנית ההשלמה באב"ג (ועדיין מתחנך בתואר השני שלה), וכאן שחור על גבי מסך, אני אומר תודה לאוניברסיטה : לא על הגניבת כספים שלקחו על ההכשרה, גם לא על ההכשרה המעשית שנגדה לא פעם את מה שנלמד בכיתה . אלא תודה על החינוך שנתנו לי לעבודה סוציאלית אמיתית!!! נכון יש עדיין בכירים במחלקה שאומרים שתכנית ההשלמה היא קיצור דרך לפסיכותרפיה, אך לעומתם יצא לי לשמוע אנשים אחרים שהם מכירים את האחראים בוועדת הקבלה, שהם מאוד מתנגדים לקבל "פסיכותרפיסטים בפוטנציה".
אותי לימדו וחינכו בדומה להרבה מכללות ואוניברסיטאות בארץ, את היסודות ההיסטוריים של המקצוע, את הערכים, את הגישות השונות ובעיקר את הגישות הלא מסורתיות (ביקורתיות ) במקצוע. מדהים איזו דרך מעגלית עשה המקצוע- מג'ין אדאמס מהבתים השכונתיים ועד לימינו אנו לגישה הדוגלת בקולו של הפונה והכוחות החברתיים המופעלים עליו - בדרך כל גישת הפתולוגיה (שעדיין נמצאת לצערי במקצוע) , החוליים המשפחתיים ועוד הולכים ויורדים. אבל משהו מתקלקל אצלנו בהכשרה, בחלום להיות פרוייד הבא, והרבה עו"סים שוכחים את היסודות , במיוחד באונ' ומכללות שעדיין מתעקשות ללמד ולהכשיר דינאמית.
הלמידה החשובה ביותר היא שלכל אדם יש קול. וכאן אני מוסיף - גם לנו יש קול. אך בגישה הדינאמית למטפל אסור להשמיע את הקול, בגישות החדשות (האינטרסובייקטיביות, האינטרגרטיביות ) למטפל יש קול ובעצם מתקיים שיח בין מומחים. הבעיה שאנחנו פוחדים להיקרא מומחים ועוד יותר פוחדים לקרוא לפונים שלנו מומחים ולהיות מודעים לפערי הכוחות בינינו.
רק מקריאה בפורום, שהפך מפורום "עובדות ועובדים סוציאלים" לפורום "לימודי עבודה סוציאלית", זה ממחיש היטב ביתר שאת , את מה שעובר עלינו במקצוע, מקצוע שרוצה להיות דומה לפסיכולוגים, ואני שואל למה? למה אנחנו צריכים קליניקות פרטיות? האם שם נעשה עבודה סוציאלית? לא!!! שם נעשה פסיכותרפיה!!! כשמקצוע רוצה להיות דומה למקצוע אחר , והוא מתחיל לקבל הדרכות ממקצוע אחר, הוא מאבד מהזהות המקצועית הייחודית לו. בשום מקצוע מקביל זה לא קיים, אחיות לא רוצות להיות רופאות, מרפאים בעיסוק לא רוצים להיות פיזיותרפיסטים וכך הלאה,
כדי לדרוש לשפר את התדמית שלנו, אנחנו לא צריכים את האיגוד, כי זו התנהגות ילדותית שהולכת לאבא ואמא שהם האיגוד שידאג לנו - התנהגות קורבנית. בשביל לשפר את התדמית, אנחנו צריכים קודם לחזק את הזהות המקצועית של המקצוע והדימוי העצמי המקצועי כפי שנור כתבה.