דודי בן אדרת
New member
יום שני השבוע, השעה: 17.30 אחה"צ
ה
דודי, הוא אומר בקול שנשמע כמו
מה קרה י'??? שאלתי די בבהלה
לא יודע, מהבוקר מרגיש את הבטן שלי רוחשת ובוחשת, מדי פעם בחילות ונראה לי שיש קצת חום...לא נורא, לקחתי כדורים ובטח יעבור עוד מעט...
אבל לא בגלל זה התקשרתי, רציתי להגיד לך שב19.45 אני אוסף אותך מהבית, תהיה מוכן ( והוא יודע למה הוא אומר את זה
דודי, ממש מצטער, מנסה להגיד י' בקושי רב בין נשיפה כבדה אחת לשנייה, מרגיש זוועה, לא מסוגל לצאת מהבית...בטח שלא לנהוג, הכל מסתובב לי...
לא קרה כלום, יותר חשוב שתרגיש טוב, אני מנסה לעודד אותו ועל הדרך את עצמי!
אבל אני תוקע אותך ברגע האחרון ואני מרגיש נורא עם זה, מקשה על עצמו י'
לך יש מספיק ממה להרגיש נורא גם בלעדיי! תתמקד בלשכב ולהבריא! אני אסתדר!!!
כמו שכבר בטח הבנתם, י' היה אמור להיות הפרטנר שלי לערב הזה.
אני סוגר את השיחה ונראה ככה
עוד פחות משעה מתחילה ההצגה, אני עדיין בת"א ואיך לעזאזל אני מגיע עכשיו לחולון ועוד בזמן
רישיון ורכב - אין לי
מונית לחולון בשעה כזו?! - קריעת כיס שגם ככה "קרוע"
מה עושים?!
מהר רצתי אל תחנת האוטובוס שידעתי שמגיע קרוב למרכז בחולון ונמצאת 2 רחובות בסמוך לאזור מגוריי.
הגעתי לתחנה בלי אוויר, בדיוק בזמן שהגיע האוטובוס
סתם ליתר ביטחון שאלתי את הנהג אם הוא מגיע לשם
לא, לא, לא מה פתאום, הוא ענה בחוסר סבלנות
אבל נסעתי בקו הזה בעבר, מה שינו את המסלול? הקו הזה אפילו לא מגיע לאן שהוא באזור???
לא, זה מאוווווווווווווווד רחוק, לא בכיוון ואין לי זמן, אני ממהר! אמר, סגר עלי את הדלת ונסע
19.50 מחייג בלחץ למודיעין דן ומנסה לברר, מספר למוקדן על מה שקרה וגם הוא טוען שלמרות שהקו עובר בכיוון, זה מאוד, מאוד רחוק מהרחוב שבו נמצא המרכז,
מאוד בנחמדות הוא מציע לי אופציה ל2 קווים שמגיעים, אבל נמצאים במרחק של לפחות 10-15 דק' הליכה מאיפה שאני נמצא...אין סיכוי שאני מגיע בזמן!!!
5 דק' אח"כ אני כבר חוצה את הכביש בדרכי חזרה הביתה, מבואס, מאוד מבואס
ואז אני מסתובב, רואה ממולי את אותו קו שהנהג והמוקדן אמרו שלא יביא אותי למקום הנכון ומחליט בביטחון:
"אני עולה על הקו הזה, אני יודע שהוא יוביל אותי לאן שצריך ובזמן!!! וגם אם לא, אני אסתדר!!!
20.00 - אני על האוטובוס
25 דק' מאוחר יותר, אני יורד בתחנה שנכונה לדעתי ו...
פחות מ 3 דק' ואני נכנס בשערי המרכז
את פני מקבלות הבובות המוארות שבתמונה המצורפת וכבר חלק מתלאות הדרך יורדות מעלי כתפיי (וכמובן שלמרות הכל, אני זוכר מיד לשלוף את הנייד ולצלם עבורכם)
בדרך לקופת הכרטיסים, אני פוגש את בת היענה - *פרטים בהודעה הבאה והיא מרחיבה עוד יותר את החיוך שנמרח על שפתי בכניסה בשערי המרכז.
בתור שזז במהירות וביעילות (שאפו לקופאיות שגם היו אדיבות וחייכניות
הכניעה אותי סופית ושכחתי לגמרי את כל מה שקרה לפני
נכנסים לאולם התיאטרון ואני מגלה ופוגש המון פנים מוכרות מעולם הבובנאות, למשל יפעת - חבובית שישבה בשורה שלי ומעולם הבמה בכלל, איזה כייף.
אנשי תקשורת, שחקנים, זמרים, במאים וכאמור, בובנאים שונים ומורים מובילים מהתחום, אפילו דבורה צפריר היתה שם וכולם ממלאים את האולם
האווירה החגיגית והחברית ממשיכה, כולם אומרים שלום למי שהם מכירים ועושים היכרות גם עם כאלה שלא הכירו לפני
את ההצגה החגיגית מכבד בנוכחותו גם מוטי ששון - ראש עירית חולון.
כולנו הגענו כדי לצפות בהצגה:
"ירח כחול"
Trukitrek - ספרד
קצת על ההצגה מתוך דף המידע על ההצגה:
איפה הייתם ביום בו נחת האדם על הירח? זה היה ב-21 ביולי 1969. ביום הזה ארמנדו היה משועמם בביתו, מעביר את הזמן בחברת כלבו והטלוויזיה, חולם על מציאת אהבת חייו. לפתע הוא מצא אותה...
הצגה פואטית של ליצן ובובות, שבעזרת תפאורה מתוחכמת בפשוטה מספרת על חייו היום-יומיים של אדם המאוהב בירח.
בימוי: לו פוליצ'י
עיצוב בובות ותפאורה: לו פוליצ'י וג'וסף פיריס
משחק: רוברטו די לרניה
למרות השקט ששרר באולם והצחוקים לאורך כל המופע, התגובות ששמעתי בסופו היו מעורבות...
היו כאלה שממש לא התחברו, הרבה תגובות של חמוד ונחמד וגם לא מעט שמאוד אהבו.
אני הייתי בצד של הנהנים!
אהבתי את הבמה בשחור ולבן שנראית די מינימלית, אבל טומנת בחובה המון הפתעות, פרטים ופריטים שמתגלים לאורך ההצגה,
אהבתי את העבודה המדויקת של השחקן - בובנאי עם האביזרים והבובות הקטנות ובמיוחד את השליטה שלו בשינויי הבמה הרבים, מבצע לא פשוט בכלל!!!
ועל כך נתונה הערכתי למבצע: רוברטו די לרניה (שתוכלו לראות בתמונה שבה הוא הרבה יותר צעיר, מה שאומר שההצגה רצה שנים רבות ושמסתבר שהוא בכלל איטלקי.
במיוחד אהבתי את פס הקול שליווה לכל אורכה את ההצגה שמועלית ללא מילים.
*על מגוון התגובות, אני רק יכול לצטט שוב את מה שכתבתי כתגובה לבובתילי ששיתפה בחוויות שלה מהפסטיבל:
"בגדול, אני חושב שבכל הצגה\מופע יהיו כאלה שיאהבו יותר, יאהבו פחות או בכלל לא ובאיזשהו מקום, זה יופיו של פסטיבל, לאגד ז'אנרים שונים ומגוונים כך שכל אחד יכול למצוא בין שלל ההצגות והאירועים את מה שהוא אוהב לראות ומתחבר אליו"
אח"כ שמתי פעמי לרחבת הדשא לצפות במופע החוצות: "עסקי קופים" ועל כך ועל תחושותיי בסיום הערב הזה, באחת מההודעות הבאות
