עבור רובינו ההופעות של היהודים הן המקום הזה להתפרק,
לצרוח, להתמודד, לזכור את כל מה שצריך ולשכוח את כל מה שאנחנו רוצים.
עבור אחרים גם המפגש עם הלהקה אח"כ יש משקל לא קטן.
עבר למעלה מחודש מאז ההופעה האחרונה,
וזה בתקווה שהייתם ברידינג, אחרת המצב הרבה פחות נעים.
אולי קצת מוזר להודות בזה, אבל תקופות כאלה בלי הופעות הן 'יבשות'.
לפחות לחלקנו.
מה שאני מנסה לשאול אתכם -
כשקורה מצב כמו עכשיו, כשיש הפסקה ארוכה בין ההופעות...
איפה אתם משתחררים?
איך אתם מוציאים את כל מה שלא צריך להשאר בפנים?
מי או מה ממלא לכם את המקום הזה?
