OR צודקת, אבל התשובה עדיין לא ברורה.
OR את צודקת.
בכל החלטה אנחנו אמורים שתהייה מושכלת, שקלול בעד ונגד, ולעריך נתונים מבוססים ובעיקר ממחקרים שקבלו ציון גבוה לאמינות. לא להתרשם מכל כתבה בעיתון. חלק מהכתבות ממומנות, אחרות - עומדים מאחוריהן חברות מסחריות (" בדיקת דם שמחליפה מי שפיר"...) ויש גם כתבות בעיתון מדעי שאינן עומדות בקריטריונית מחמירים.
התשובה מותנית בבני הזוג עצמו ואל לנו לשפוט אותם.
אני זוכר זמרת מפורסמת שאמרה לי - "אני רוצה את ההריון ולא מענין אותי אם העובר תקין או לא". אני מכיר זוג מהצפון שטען - " הילד מאלוהים" - לא מענינית אותי הגנטיקה". אבל אני מכיר גם זוג שעד היום , 10 שנים מאז לידת הילד הפגוע, לא חושב אפילו להביא ילד נוסף. חייהם הרוסים, אחד מהם תמיד בבית עם הילד, טיפולים בלי סוף בבתי חולים, פיסיוטראפים, ניתוחים, טיפולים באף ובלוע. וישנו גם ואב נוסף שאמר - אני רוצה רק דבר אחד בחיים: שבתי תסתכל אלי, שתאמר לי אבא.
ההחלטה המושכלת אמורה להיות בפרספטיבה של שנים .
קל להחליט כעת - זה מסוכן, וקשה לראות מה יהיה מצבנו בעוד 5,10 שנים. הטיפול בילד מפגר או פגוע הוא הרסני לכל המשפחה . אך כאמור בני הזוג שונים ולכל אחד השקפת דיעה משלו.
הסיכון לבעיה בכרומוזומים בעובר הוא 1:150-200.
הסיכון לבעיה קשה וחמורה תהיה כנראה בסביבות 1:250.
זה הנתון שכולכן צריכות לזכור, הצעירות והמבוגרות. המספר אינו מותנה בגיל.