איןאריותכאלה
New member
פינת הביניים מוקדשת לכל מי שמצויה בתווך המכאיב שבין אובדן הריון להריון חדש, לכל מי שסופרת את הימים ועושה או לא עושה בדיקה ביתית, מודעת עד כאב לתאריך ולמשמעותו.
כל כך מדויק ניסחה אובדתעצות - 2 פסים על מקל הם רק 'אולי הריון' וכל כך יפה כתבה בשדרת האזדרכת - זה היה 'אולי הריון' עד ששמו לה תינוקת בידיים בחדר הלידה.
הקושי אחרי האובדן מתחלק לכל כך הרבה שלבים.
קודם כל צריך בכלל להשיג הריון, ולפעמים זה הרבה יותר קשה ממה שהיה לפני כן, וגם שם מושקעות אנרגיות לא מבוטלות (שכבר אין ממש, רק שאין ברירה). ואז צריך לעבור אותו לאט לאט, יום אחרי יום (חיבוקים ענקיים לך, סימון היקרה) בתקווה שיגיע לסופו הטוב.
והרבה פעמים הסביבה בכלל לא יכולה להבין. אני זוכרת את החברה הטובה שלי לא מצליחה להבין את הכמיהה להריון נוסף (אבל יש לך כבר ילדים....). לכי תסבירי לה שלא מדובר במחשבה תיאורטית "כן, זה יהיה ממש נחמד אם יהיה לנו עוד ילד, שניה, נבדוק את החסכונות, את הכוחות, את הזוגיות, את המצב הנפשי, את היכולת להעניק" ---- וואלה, לא בדקתי אף אחד מאלה ----- ראיתי אדום בעיניים, הכאב שבהעדרו של הילד הנוסף הזה היה עצום, מכלה כל, מאפיל על המציאות היומיומית.
לא שלא תפקדתי, לא שלא עבדתי, לא שהזוגיות היתה על הקנטים (טוב, היא גם לא היתה בדיוק בשיא), לא שהילדים היו מוזנחים, אבל הנשמה שלי היתה כרוכה כולה בכמיהה הזו. זו לא היתה מחשבה נחמדה, זה היה דומה יותר לצורך קיומי.
חדר מרופד, מישהי?