פינת הביניים בדגש ראש/לב גופנפש

פינת הביניים בדגש ראש/לב גופנפש

פינת הבינייםל מיועדת לכל מי שמצויה בתווך הכל כך כואב שבין אובדן הריון לבין התקווה להריון חדש ותקין, בין הייאוש, המרמור, הכאב והשבר לבין התקווה החדשה. בין השקיעה למטה (מי אמרה פה אובדן שש וקיבלה אובדן חמש ?????) לבין התקווה לחיים ולגאולה. לכל מי שסופרת ימים, משתינה על מקלות, נזהרת בתכנון חופשות, ונפשה כלה אל שניה פסים ואל הלידה השמחה.

לכל אלה מוקדשת הפינה הזו, והפעם בדגש לב ראש וגופנפש.
כולנו נשים אינטיליגנטיות. אנחנו מבינות את התהליכים הביולוגיים. אנחנו יודעות שלפעמים נוצרים עוברים פגומים. שהרבה פעמים דופק פוסק בגלל אי תקינות כרומוזומלית. אנחנו יודעות שיש מוטציות ביולוגיות חד פעמיות. שהטבע אקראי ולא אישי.

אבל.
אבל הלב לא יודע את הדברים האלה. בכלל. הלב שבור ומדמם. הוא לא מבין למה דווקא אנחנו. למה עכשיו. האם עשינו משהו רע. למה מנת חלקנו היא מרה ורעה וכואבת כל כך. כשהחברה נכנסה להריון לא מתוכנן. והעמיתה מהעבודה יולדת אוטוטו. ואמא מהגן עם אותו תל"מ. למה רק אצלנו ככה.

אתן יודעות שאני מטופלת הרבה שנים, שגדלתי עם אמא פסיכולוגית, שעברתי גם טיפולי גופנפש מכל מיני סוגים ושאני מתרגלת את שיטת העבודה של ביירון קייטי. ושקשה באופן כללי לבוא אלי בטענות על הזנחה עצמית או על חוסר מודעות.
ובכל זאת. אני לא יכולה להימנע מלדעת (בלב - לא בראש) ששני ההריונות שאיבדתי היו לא מתוכננים. וזה מערבל את הנפש. למרות שהראש יודע. אקראי. הלב שואל.

הדרך שלי להתמודד עם הכפילות הזו - כי להשתיק את הלב אני פשוט לא יודעת (ואם מישהי יודעת היא מוזמנת לספר לי איך) - היא להניח לה להתקיים.
מצד אחד הראש. חזק, יציב, שולט. אקראי. לא אישי. טבע קר. אני מזכירה לעצמי את הסטטיסיטיקות, מדברת עם המחשבות. נעזרת הרבה בקייטי כשהן מרות מאד. מצד שני הלב על סערת הרגשות שבו. כשהגלים קטנים אני משתדלת להזיח את הלב, לראות את הטוב, לשמוח בקיים, להרפות מהכאב. אבל כשהשמיים מקדירים מאד והסערה ממשמשת ובאה אני מניחה לה להגיע במלוא עוצמתה. לא חונקת את הרגש, נותנת לו מקום.

ובעניין הגופנפש. טובי המומחים הסבירו לי שאין קשר. מחלה היא מחלה של הגוף. הנפש היא משהו אחר. וטובי המומחים - חלקם ברמה עולמית - לא שכנעו אותי. בחוויה האישית שלי יש קשר הדוק של גופנפש, ובהקשר הזה עם כל האמונה שלי ברפואה המערבית - אני חושבת שהיא עדיין לא התפתחה דיה לפענח את הקשר הזה.
 

אננס 22

New member
שוב מבולבלת..

מדהים כמה החיים האלה מפתיעים ומבלבלים. רגע אחד בטוחים שיודעים הכל, בטוחים, שמחים וברגע אחר הבילבול מציף אותנו..
אני חושבת שאני אדם חזק שיודע להתגמש כשצריך, לכאוב, לשקוע וגם להתרומם ולהתחזק.
ידעתי מה אני רוצה, החלטתי שאני רוצה ילד רביעי. הילדים כבר גדלו קצת, אני נמצאת במקום טוב מבחינת העבודה, המשפחה מאוד רצתה.. הכניסה להריון הייתה מהירה, ידעתי שיש בן וכבר חשבתי מי יהיה הסנדק בברית ואז הכל התרסק וזה נגמר. נגמר ולא נגמר...
בחודש ההמתנה למחזור החלטתי ששוב ננסה, ואם לא ילך לא ננסה שוב. כל הרופאים אומרים שהמום כנראה לא גנטי וזו תקלה בייצור שכנראה לא תחזור, וקיבלתי אישור לנסות שוב ולהכנס להריון, אך החששות עדיין קיימים. שוב לשמוח ולהתאכזב?.. שוב לאכזב את הילדים?.. אני לא יכולה להסתיר הריון עד לסקירה עם הריון רביעי, הבטן יוצאת מאוד מהר. לא יודעת איך אעבור שוב גרידה אם אצטרך, זה היה לי קשה, מאוד!
קניתי בדיקות ביוץ ובדיקות הריון ואוטוטו צריך להתחיל להיכנס לעניינים ויש היסוסים...
השבוע הייתי בטיפת חלב, עשיתי חיסון אדמת כי חסרים לי נוגדנים, ולא הפסקתי לחשוב על כך שהייתי אמורה להיות כבר בחודש שישי... חודש ינואר כ"כ קרוב פתאום... והבטן חסרה.
 
קשה מאד להיות בביניים

קשה לדעת - באמת - שהבלבול מצוי ביסודות. שפשוט לא הכרנו אותו עד עכשיו. רגע אחד שמחים ורגע אח"כ כבר לא. רגע אחד בטוחים ורגע אח"כ כבר לא. קשה לדעת שההחלטה אם לנסות או לא היא שלך - אבל התוצאה לא.
ההכרה במימד חוסר הוודאות שמצוי בחיינו תמיד. תמיד. תמיד. ולא רק בהקשר של הילודה. היא מורכבת מאד. הרי חוסר הוודאות תמיד שם. אולי תגיעי הביתה בשלום ואולי תיפלי ותשברי עצם בדרך. הרי תקלות קורות, תאונות מתרחשות, אנחנו רק בשר ודם ואיננו חסינים. ובכל זאת רוב חיינו אנו מהלכים על האדמה בבטחון שמה שהיה עד עכשיו הוא שיהיה, שהטוב שהיה מנת חלקנו יימשך גם הלאה.

אובדן הריון מעלה את חוסר הוודאות מנמנומו מתחת לפלטפורמה היציבה (לכאורה) עליה אנו מהלכים ומציב אותו לצידנו, הולך איתנו יד ביד, מערער את היסודות, מחלחל למקומות שלא חשבנו שיימצא בהם.
זה מקור הבלבול אותו את חשה. את לא פחות חזקה, את רק הולכת בין הסדקים שנפערו במציאות שלך, והם ילוו אותך עכשיו וגם במהלך ההריון שאני מאחלת לך בכל לבי שיסתיים בידיים מלאות.

אנחנו כאן - כל הזמן - ללוות אותך בהתמודדות עם המציאות שלבשה אופי קצת שונה, את רק צריכה מקלדת.
 

pezach2

New member
מחשבות על גופנפש

תודה לך איןאריותכאלה על הפינה הזאת,
אמנם עבר קרוב לחודש מאז שהעלת את הפוסט, אבל ידעתי בדיוק איפה למצוא את זה,
שלחת חץ ופגעת בול. המחשבות שלי נמצאות בביניים, הרבה טיפולים של גופנפש, המשך שגרה מבורכת מאד, וצעד גדול עבורי היה הנכונות להתמודד עם חרדות של הריון אחרי אובדן. עכשיו אני מקווה להריון בריא ולידה שמחה.
הייתי בהרצאה היום, המרצה (עוס"ית קלינית) דיברה על מוגנות וטיפול אחרי פגיעה מינית, הסבר מאד מעניין שתפס את תשומת ליבי, היה כי פגיעה מינית טראומטית היא 'חוויה' של הגוף, ולכן טיפול על ידי שיחות יכול לעזור אך יש צורך בטיפול שבו הגוף חווה מחדש 'חוויה' שהיא חיובית.
אני מעתיקה לגמרי את הנושא לאובדנים שחווינו, שהם לגמרי ברמת הגוף ובעומקים של הנפש.
הרגשתי בעצמי כי טיפול בתנועה היה לי כל כך נכון וכל כך מרפא את הנפש. היה לי טוב לשמוע כי הטיפול של הגוף היא לא רק החלמה פיזית אחרי לידה שקטה/ גרידה/ הפלה אלא שנכון לתת לגוף את המקום לחוות שוב ולהשפיע על הנפש.
מדהים אותי -
שאוטוטו עוברת שנה מהלידה השקטה שלי,
שאני באמת מצפה להריון,
שאני מוכנה לעבור 9 חודשים של חרדות ורוצה עוד אחים/יות לשניים המדהימים שיש לי בבית,
שיש לחיים כח ועוצמות שגורמים לי לרצות לבחור בהם,
ועם זאת עדיין נכנסת לפורום ומתחברת לעולם שרק מי שחוותה יכולה להתחבר.
לא מבכה את התמימות שנעלמה לה לעד, זקוקה להגנות הללו.

אי אפשר לחמוק מזה, אנחנו בנויות מגוף, נפש ונשמה.
נשים גדולות. עוצמות אדירות.
אולי לכן התהום כל כך עמוקה.
 

אמילי 33

New member
הביניים הזה פשוט קשה

עברה יותר משנה מאז הפסקת ההריון בלידה השקטה וכבר הספקנו לסיים סבב טיפולים שלא צלח ואיתו עכשיו הגיע ייאוש נוראי.
ואם זה לא מספיק קשה, הקופה עכשיו הודיעה לי שאני לא זכאית יותר להשתתפות גם בהחזרות.
התקופה הזאת אחרי טיפול שלא הצליח ושאני לא רואה אופק להתחיל בכלל את הטיפול הבא, מציפה את הכל מהתחלה..
 
למעלה