איןאריותכאלה
New member
מזהירה שהכותבת כותבת מנקודת מבטה - אחרי הטלטלות של תקופת הביניים. מי שרגישה מדי כרגע, עדיף שתמנע.
אני מחוץ למרוץ. אני אחרי לידת הקשת שלי. אני לא סופרת ימים, לא בודקת ביוצים, לא טרודה בהפרשות.
בגלל שהילדה האחרונה נולדה אחרי הזרעה, ובגלל שמסיבה רפואית אסורים עלי הורמונים, אמצעי המניעה שלנו לא לגמרי 100%. אבל בהתחשב בגילנו הקשיש ובהתחשב בהתערבות שנדרשה להבאת הילדה האחרונה, אלה אמצעים מספיקים לגמרי לשלב הזה.
אני אמנם לא עוקבת אחר הוסת באופן צמוד במיוחד, אבל המחזור שלי מאז ומעולם די סדיר, ואני יודעת בערך מתי הוא צפוי להגיע. באחד הימים הבחנתי שהוסת אינה, שחזרתי את הפעם האחרונה, ראיתי שמתעכבת מעט והנחתי לזה. חלפו עוד ועוד ימים ו.... נאדה. אני שוב מריצה תאריכים בראש וקולטת שאני בשבועיים איחור.
שבועיים. הלב עוצר לשניה. אני רצה למגירת התרופות, שם ממש בפינה האחורית זרוקות עוד כמה בדיקות מימים עברו. אני מחכה בקוצר רוח. פס אחד מופיע בבירור. אני מחכה עוד. כלום. אני רצה עם הבדיקה לחלון. אני מסובבת את הבדיקה לכל הכיוונים. אני בודקת גם מתחת לפנס. הלב שלי הולם כמו משוגע.
בבת אחת אני נזרקת לציפיה. למתח עצום, ללב שכל כך כל כך כמה, לגוף שמאכזב. הבדיקה עקשנית. לא עוזר החלון ולא עוזר הפנס ולא עוזרת הכמיהה. אין פס שני.
