לימבו הביניים שלי
3 חודשים אחרי גרידה בשבוע 14 (הריון 5) ואנחנו במעגל קסמים מבאס של עוד ועוד בדיקות ופרוצדורות פולשניות.
שתי היסטרוסקופיות ניתוחיות כבר להסרת הידבקויות, עוד שלוש אבחנתיות.
הגוף מרגיש כבר אחרת, מגיב אחרת להכל ונראה שמתחיל לסמן בעצמו את הסוף של המסלול שנכפה עליו.
בעוד אני מתלבטת כמה עוד אוכל לשאת, כמה הריונות נוספים זה עוד נסבל בעיני, נראה שהגוף מסמן באותות מצוקה חזקים ממש שהוא לקראת מיצוי.
אולי כבר אין לי בעצם יכולת להתלבט יותר על עוד הריון ולקחת סיכון הסתברותי לבעיה הגנטית, ואם נרצה נסיים וננסה שוב... אולי זו כבר החלטה שיצאה מהידיים שלי.
לפני שבוע בביקור אחרון אצל גולדמיט (שראה אותי 5 פעמים בחודשים האחרונים) הוא אמר גם הוא, שכדאי לשקול ממש בכובד ראש מה ואיך הלאה מכאן, כי הזמן לא לטובתי וגם הגוף שלי כבר נותן אותות מצוקה וחייבים להפנים עכשיו שכל הריון אם וכשיגיע שוב, יתכן שיהיה האחרון שלנו.
חשבתי שאולי יש הקלה בכשההחלטה נלקחת מידיך, אבל מרגישה על עורי כמה שזה צורב אפילו יותר.