קינאה לתפיסתנו היא תכונה לא בריאה ואנחנו
לא צריכים אותה בכלל בחיים.
אבל כבר ציינתי שאין דבר כזה באמת תכונה
שלילית, זה שאנחנו לוקחים את זה למקום מוקצן
זה לא בריא.
יש את הקינאה הבריאה שכאשר אנחנו מקנאים
במישהו שיש לו משהו שאין לנו זה למעשה מראה
לנו איפה אנחנו נמצאים אבל אם אנחנו מקנאים
וזה מניע אותנו לפעולה לעשייה ואנחנו מנסים
להשיג את אותו דבר ולא משנה אם זה חפץ, אדם
או תכונה מסויימת אז זה בריא משום שאותה
"קינאה" השיגה את שלה ואנחנו רכשנו עוד משהו
טוב עבור עצמנו.
הבעיה היא עם הצד השני של הקינאה אותה
קינאה שנובעת מתחושת חוסר או קורבנות עם
זה יש בעיה אם אני חושבת מחשבה קורבנית אז
מן הסתם אני אחשוב למה רק לו יש את זה ולי לא?
למה זה מגיע לו ולא לי? ועוד...
או קינאה רכושנית בין בני זוג לדוגמה אותה קינאה
נובעת מתחושת חוסר ביטחון והערכה עצמית וגם
כאן למעשה אם אנחנו ערים לזה אז אנחנו מבינים
שאנחנו מונעים מחוסר בטחון אז מן הסתם אם נרצה
לשנות אז נעבוד על הערך והבטחון העצמי שלנו.
וגם לאותם קורבניים שזאת אחת התכונות החזקות
אצלם הם כל הזמן מסתכלים החוצה מה יש לאחר ומה
להם אין אבל אם הם יתחברו לכוחות הפנימיים שלהם
ולחיוביות בחיים גם להם זה יכול להיות ולקרות.
