סובב תל אביב
אז בניגוד לכל הסיכויים...
- הפנימית הוחלפה במהירות
- חזיית הספורט "מלפני ההריון" הצליחה לעלות עלי. בכל מקרה, לנשום זה לחלשים.
- השמרטפית קיבלה אותנו ב-6:30 בבוקר כמו שקבענו
ו... מיהרנו לזינוק (רק 6.5 ק"מ רכיבה משם). הגענו 3 דקות לפני שסגרו את השער והכינו להזנקה הבאה. עצרנו רגע לנשום ויצאנו לדרך. בגלל שזינקנו עם האחרונים, התחלנו בעומס די כבד. החלק של איילון היה כמובן ממש כיף, ברגע שיוצאים ונכנסים לתל אביב נהיה צפוף יותר. לקראת סוף ההקפה הראשונה התחיל לטפטף, דווקא גשם כייפי כי היה חם.
בירידה מהגשר של רוקח בלמתי קצת, ובגלל שלא רכבתי ברצינות המון זמן, שכחתי לפמפם. הגלגל האחורי החליק (כביש של גשם ראשון). לא נפלתי, אבל הלב שלי נפל לטייטס. שאגב, לא היו מרופדים - רעיון רע מאד.
משם והלאה, בכל ירידה האטתי קשות. עלינו לאיילון להקפה שנייה, ועכשיו הצטרפו אלינו רוכבי ה-21 ק"מ, ובמילים אחרות, כל גן הילדים. הקצב ירד משמעותית, והפחד עלה.
ואז שוב גשם. ושוב גשם. ואז - גגגגגששששששששששששששששםםםם!!!!!!!! מטורף, ברד, רוח פנים שאי אפשר לראות כלום. זה נמשך אולי 10 דקות, אבל המארגנים החליטו לסגור את הארוע. למזלנו, זה לא שינה לנו כי היינו כבר בדרך חזרה. בדרום תל אביב חצינו נחלים זורמים, אחר כך כבר יצאה השמש.
דקה מהסוף ילד רכב לי כמעט לגלגלים ושוב כמעט איבדתי שליטה בבלימה. פחד. נראה לי שהגיע הזמן להחליף צמיגים. בינתיים מקבלים עדכון שהילד נרדם ולא צריך למהר.
וטוב שכך, כי אי אפשר היה למהר. הארוע הסתיים, הרחבה ריקה למעט חלוקת מים (וקפה). החזרה הביתה על המדרכות איטית, קרה וכואבת. בערך 50 ק"מ של רכיבה, למי שרגילה לרכב 4 בשבוע, זה הרבה.
את הכסף, בכל אופן, נקבל בחזרה כי "הארוע בוטל". יפה מצידם. קיבלנו חולצה חינם (גזרת גברים, איזו שאלה).