ותודה לאלוהי הריצה
בוקר שמתחיל עייף, ממש לא בא לי על מהירויות בבריכה. הואיל והשחיין הכי מהיר בקבוצה מודיע גם הוא על עייפות (הוא בשבוע הכי עמוס לקראת מרתון פריז), אני מצטרפת להכרזות, ומציעה למאמן, שהואיל וממילא אין לי שום תחרות קרובה, עדיף שנתמקד בסגנון שלי. האימון זורם בכיף עם התמקדות בתנועות ארוכות. בדיעבד אני מגלה, שהיציאה לריצה שאחרי השחיה הרבה יותר קלה לי מהרגיל. בד"כ הריצה ביום חמישי אחרי האינטרוולים בבריכה היא צער בעלי חיים. הפעם, כבר בחימום אני מרגישה הבדל עצום, ואת 10 הק"מ הראשונים, שאמורים להיות בקצב קל, אני רצה מהר מכפי שתכננתי. גם קטע הטמפו שלאחר מכן מהיר מהמתוכנן, ואפילו השחרור מהיר. הים סוער, הגולשים חוגגים, השמים מעוננים ואני מרגישה שתיכף אטבע במבול המאיים לבוא, אבל אלוהי הריצה דאגה לי היום, הגשם עצר ממש לכבודי, בסיום הריצה השמש אפילו יצאה לומר שלום, ורק לאחר שסיימתי את הקפה והכריך בבית הקפה הקבוע על הטיילת- חזר הגשם.
עכשיו, כשהבנתי את הרעיון, אפשר כבר לקבל בחזרה את האביב???
חג פורים שמח!