קודם כל - ברור שאת חלק מהפורום. וברור שנשאר לך מה להיות כאן ולדווח.
אנחנו כאן אחת בשביל השניה לחלוק ולשתף את הנצחונות הקטנים והגדולים וגם... את הדרך האפורה הזו, את תרגילי השיקום המייאשים, את אותם רגעים "משעממים" שכשמצרפים אותם ביחד - מקבלים את הנצחון, הנצחון האמיתי בעיני.
בבקשה תשארי...
התרגילים שאת מתארת נשמעים לי מוכרים מאוד, גם גם האיסור לשבת בשיכול רגליים. גם אני הייתי שם. ואני זוכרת את עצמי יוצאת בדמעות מהפיזיו, בלי לדעת אם אי פעם אוכל לרוץ, בדיוק שהריצה הפכה להיות חלק ממני, ממש בתחילת הדרך.
הרבה תרגילים עברו מאז, תרגילים שהפכו לחלק מהשגרה שלי, אני עושה אותם כל פעם קצת, לאורך כל היום. בזמן שיחות ועידה (כשאני יחידה בחדר בטלפון), בבית מול הטלויזיה, תוך כדי קיפול כביסה (סוג של אימון "הפוגות") ועוד ועוד...
אצלי זה עבד, וקיבלתי חזרה את מתנת הריצה, מתנה שאני מעריכה מאז אפילו יותר...
מקווה שגם בשבילך
בהצלחה ו... נראה לי שיש לך הרבה מה לספר בתקופה הקרובה. לשתף, לחלוק ו... לכתוב את סיפור הנצחון שלך! (כל הזכויות על הביטוי הזה שמורות לספרינגי שלנו מהפורום, שידעה לצטט לי את זה שוב ושוב במהלך חודשי ההשבתה הארוכים...)