קצרים ליום חמישי
- פותח הנושא susieada
- פורסם בתאריך
גמדים קטנים
New member
אפשר להפסיק לחכות ל-1 בספטמבר
שחר *שוב* חולה. כן, היו לו יומיים בלי. ולפי הפריחה, נראה לי שזה *שוב* הפה והגפיים. כלומר יש לנו עוד כמה ימים יפים ביחד בבית.
ומתי אני אוכל לחזור לאנרגיות שלי כדי לעשות ספורט?!
שחר *שוב* חולה. כן, היו לו יומיים בלי. ולפי הפריחה, נראה לי שזה *שוב* הפה והגפיים. כלומר יש לנו עוד כמה ימים יפים ביחד בבית.
ומתי אני אוכל לחזור לאנרגיות שלי כדי לעשות ספורט?!
עכשיו חסרה לי הקבוצה
הרבה פעמים עולה כאן השאלה של אימונים בקבוצה לעומת אימונים לבד. ולמדתי על עצמי עם השנים שאני יכולה גם וגם, אבל עכשיו פתאום קשה לי עם הלבד הזה.
 
העבודה שלי היא באמת עבודת חלומות, ולקח לי הרבה זמן, וגם ויתורים כדי למצוא את האיזון בחיים שלי, עם האינטנסיביות של העבודה.
אחד הויתורים האלו היה כרוך בהבנה שעם שעות אינטנסיביות כל כך, ועם הרצון לא לפגוע במשפחה מה שיפגע אצלי יהיה האימונים - וספציפית האימונים בקבוצה.
אז ויתרתי על אימונים בקבוצה, חסכתי לוגיסטיקה יקרה של נסיעות, והרווחתי גמישות ביכולת לתמרן את האימונים שלי לפי הלו"ז שלי - ואני באמת בסדר עם זה. ובאמת בסדר עם העובדה שהאימונים שלי עכשיו נערכים בעיקר לבד. אני מתייחסת לזה כעוד סוג של אימון מנטאלי, מבחן לכוח הרצון שלי...
 
אבל בשבת יש לי מסכמת ארוכה במיוחד (7 שעות ריצה!), ובגלל הטמפרטורות אני חייבת להתחיל מוקדם מאוד, הרבה לפני השמש וכאן חסרה לי הקבוצה. חסרה לי הגב התומך, המסגרת הלוגיסטית, חסר לי מישהו לרוץ איתו....
 
אני רצה לבד בשטח (במקומות מסויימים), אבל לא בחשיכה. ואני הופכת עולמות בנסיון למצוא ליווי, לפחות לחלק מהריצה, וזה מאוד מאוד קשה. כבר מצאתי מישהו, ואז הוא נפצע, ושוב חזרתי לחפש...
 
בסוף יהיה פתרון. נתפשר קצת. נרוץ יותר בשעות החום (מקווה שאני מספיק מאוקלמת - אם לא נצטרך להפסיק את הריצה), אבל אין ספק שעכשיו חסרה לי המסגרת התומכת של קבוצה
 
מהויתורים שאנחנו נאלצות לעשות כל יום מחדש, אבל לפעמים הם כואבים יותר...
הרבה פעמים עולה כאן השאלה של אימונים בקבוצה לעומת אימונים לבד. ולמדתי על עצמי עם השנים שאני יכולה גם וגם, אבל עכשיו פתאום קשה לי עם הלבד הזה.
 
העבודה שלי היא באמת עבודת חלומות, ולקח לי הרבה זמן, וגם ויתורים כדי למצוא את האיזון בחיים שלי, עם האינטנסיביות של העבודה.
אחד הויתורים האלו היה כרוך בהבנה שעם שעות אינטנסיביות כל כך, ועם הרצון לא לפגוע במשפחה מה שיפגע אצלי יהיה האימונים - וספציפית האימונים בקבוצה.
אז ויתרתי על אימונים בקבוצה, חסכתי לוגיסטיקה יקרה של נסיעות, והרווחתי גמישות ביכולת לתמרן את האימונים שלי לפי הלו"ז שלי - ואני באמת בסדר עם זה. ובאמת בסדר עם העובדה שהאימונים שלי עכשיו נערכים בעיקר לבד. אני מתייחסת לזה כעוד סוג של אימון מנטאלי, מבחן לכוח הרצון שלי...
 
אבל בשבת יש לי מסכמת ארוכה במיוחד (7 שעות ריצה!), ובגלל הטמפרטורות אני חייבת להתחיל מוקדם מאוד, הרבה לפני השמש וכאן חסרה לי הקבוצה. חסרה לי הגב התומך, המסגרת הלוגיסטית, חסר לי מישהו לרוץ איתו....
 
אני רצה לבד בשטח (במקומות מסויימים), אבל לא בחשיכה. ואני הופכת עולמות בנסיון למצוא ליווי, לפחות לחלק מהריצה, וזה מאוד מאוד קשה. כבר מצאתי מישהו, ואז הוא נפצע, ושוב חזרתי לחפש...
 
בסוף יהיה פתרון. נתפשר קצת. נרוץ יותר בשעות החום (מקווה שאני מספיק מאוקלמת - אם לא נצטרך להפסיק את הריצה), אבל אין ספק שעכשיו חסרה לי המסגרת התומכת של קבוצה
 
מהויתורים שאנחנו נאלצות לעשות כל יום מחדש, אבל לפעמים הם כואבים יותר...
בלי קבוצה... אילוצים והחלטות...
מסכימה איתך שקשה בלי קבוצה וכשיש צורך להתאמן לבד חלק יותר גדול מהאימון הוא מנטאלי...
כל הכבוד על התמודדות עם בחירות, קביעת סדר העדופיות, עבודה מאתגרת עמוסה, והכתף....
כמו שכבר כתבתי, אני מקווה שמצאי שותפים ללוגיסטיקה וליווי בריצת ה7 שעות המחכה לך... הכל במתלה?? הזוי... רק את...
חיבוק ואהבה. תשמרי על עצמך.
מסכימה איתך שקשה בלי קבוצה וכשיש צורך להתאמן לבד חלק יותר גדול מהאימון הוא מנטאלי...
כל הכבוד על התמודדות עם בחירות, קביעת סדר העדופיות, עבודה מאתגרת עמוסה, והכתף....
כמו שכבר כתבתי, אני מקווה שמצאי שותפים ללוגיסטיקה וליווי בריצת ה7 שעות המחכה לך... הכל במתלה?? הזוי... רק את...
חיבוק ואהבה. תשמרי על עצמך.
כמה מורכב
בהחלט כואב, אחרי שכל כך הרבה זמן היתה לך את המעטפת הזאת של הקבוצה, לוותר עליה. אין ספק שאת חזקה מספיק בשביל להתמודד עם הלבד, ובכל זאת יש מצבים שבהם עדיף כל כך ביחד.
 
מזדהה מאוד עם התסכול - מעולם לא זכיתי ליהנות ממסגרת של קבוצה בשל אילוציי העבודה שלי. אימוני בוקר תמיד מאוחרים לי מדי, אימוני ערב מוקדמים מדי, והפורמט היחיד שאני יכולה להתאמן בו הוא לבד. לפחות זה המצב היחיד שאני מכירה, להבדיל ממך...
הלוואי והיתה דרך לאכול את העוגה הזאת ולהשאיר אותה שלמה. והלוואי ויכולתי לבוא ללוות אותך קצת - אבל לצערי זה הרבה יותר מדי בשבילי כרגע, ואני נזהרת נורא לא לחצות גבולות ולהעמיס, כל הזמן מפלרטטת עם הפציעות שלי...
 
מחזיקה אצבעות לארוכה מוצלחת, מקווה שכל ענייני הלוגיסטיקה יבואו על מקומם בשלום, ומקווה שבטירוף הבא שלך יסתדר לי לשעשע אותך קצת. מחכה לדיווח של אחרי!
בהחלט כואב, אחרי שכל כך הרבה זמן היתה לך את המעטפת הזאת של הקבוצה, לוותר עליה. אין ספק שאת חזקה מספיק בשביל להתמודד עם הלבד, ובכל זאת יש מצבים שבהם עדיף כל כך ביחד.
 
מזדהה מאוד עם התסכול - מעולם לא זכיתי ליהנות ממסגרת של קבוצה בשל אילוציי העבודה שלי. אימוני בוקר תמיד מאוחרים לי מדי, אימוני ערב מוקדמים מדי, והפורמט היחיד שאני יכולה להתאמן בו הוא לבד. לפחות זה המצב היחיד שאני מכירה, להבדיל ממך...
הלוואי והיתה דרך לאכול את העוגה הזאת ולהשאיר אותה שלמה. והלוואי ויכולתי לבוא ללוות אותך קצת - אבל לצערי זה הרבה יותר מדי בשבילי כרגע, ואני נזהרת נורא לא לחצות גבולות ולהעמיס, כל הזמן מפלרטטת עם הפציעות שלי...
 
מחזיקה אצבעות לארוכה מוצלחת, מקווה שכל ענייני הלוגיסטיקה יבואו על מקומם בשלום, ומקווה שבטירוף הבא שלך יסתדר לי לשעשע אותך קצת. מחכה לדיווח של אחרי!
תודה! טוב לשמוע ממך
באסה לשמוע שאת מפלרטטת עם פציעות
אבל לפחות לפלרטט עם פציעות נשמע יותר טוב מלהיות פצועה. את רצה נכון? (חשבתי שראיתי כמה תמונות שלך מריצה בחו"ל?)
 
מקוה שיהיה בסדר מחר... דחיתי את שעת ההתחלה, לטובת ליווי בסיבוב הראשון, ועכשיו אני חוששת מאוד מהחום ומהריצה לבד לקראת הצהריים. משביעה את עצמי לזהות את הגבול, לעצור עם צריך ומצד שני... לא לוותר ולא להשבר רק בגלל שאני אהיה לבד
ואני ברגשות מעורבים: קצת מתוחה ולחוצה, קצת מצפה, קצת סקרנית לראות איך אהיה והאם אני מוכנה לאתגר (שבכלל לא ברור שאני אוכל לעשות אותו מבחינת הכתף - אולטרסאונד בראשון)
באסה לשמוע שאת מפלרטטת עם פציעות
 
מקוה שיהיה בסדר מחר... דחיתי את שעת ההתחלה, לטובת ליווי בסיבוב הראשון, ועכשיו אני חוששת מאוד מהחום ומהריצה לבד לקראת הצהריים. משביעה את עצמי לזהות את הגבול, לעצור עם צריך ומצד שני... לא לוותר ולא להשבר רק בגלל שאני אהיה לבד
ואני ברגשות מעורבים: קצת מתוחה ולחוצה, קצת מצפה, קצת סקרנית לראות איך אהיה והאם אני מוכנה לאתגר (שבכלל לא ברור שאני אוכל לעשות אותו מבחינת הכתף - אולטרסאונד בראשון)
מנסה לחזור לזה...
זוכרות אותי?
אחרי פציעה שהשביתה אותי לחודשים, אני מנסה בזמן האחרון להתחיל שוב לרוץ. הפעם במסגרת קצת יותר רצינית, כי כנראה שלבד לפחות לי אישית, קשה להתמיד.
(אני שמחה לראות שהפורום פעיל, כי זאת תקופה קצת שאנשים עסוקים עם המשפחות שלהם, לקראת סוף החופש הגדול, ולפני כמה ימים חשבתי שזה יישאר ככה כבר...).
המסקנות שלי הן: שכדאי לבנות סרגל מאמצים עולה, לא לרוץ על רגליים כואבות, בעיקר אם הכאב לא עובר אחרי הכמה דקות הראשונות של הריצה, והדבר הכי חשוב זה שלפעמים זה בלתי נמנע הפציעות, ולא תמיד יודעים איפה נמצאים הגבולות עד שעוברים אותם.
לשחות המשכתי לשחות כל החודשים האלו, ואפילו עכשיו אני פנוייה יותר והולכת ומשתפרת, כי יש לי יותר זמן להתאמן.
לא בטוחה עדיין אם או מתי אעשה טריאתלון, אבל אם אני אתמיד בריצה ושחייה, נראה לי שלהוסיף גם אופניים יהיה לי יותר קל. בכל מקרה, זה מאוד עוזר לי לעשות ספורט. קשה לי לשבת שמונה שעות במשרד, בחוסר פעילות פיזית (בעיקר המוח עובד). אז אחרי הצהריים או בערב, זה נורא נחמד לגוון עם העיסוק הזה. הדבר החשוב ביותר זה להתמיד. מצטערת שלא עשיתי את זה בגיל צעיר יותר, אבל מניחה שגם היום זה לא מאוחר לקחת קצת יותר ברצינות.
נ.ב. חבר לעבודה שרץ איתי, גילה לפני כמה חודשים שיש לו שחיקה של הסחוס בברך. הוא הפסיק לרוץ לכמה חודשים בהמלצת האורטופדית, אבל אני שואלת את עצמי אם יש לכן ניסיון עם זה, ומה הוא יכול לעשות בכדי כן להמשיך לרוץ, אם לא עכשיו אז לפחות בשלב כלשהו.
זוכרות אותי?
אחרי פציעה שהשביתה אותי לחודשים, אני מנסה בזמן האחרון להתחיל שוב לרוץ. הפעם במסגרת קצת יותר רצינית, כי כנראה שלבד לפחות לי אישית, קשה להתמיד.
(אני שמחה לראות שהפורום פעיל, כי זאת תקופה קצת שאנשים עסוקים עם המשפחות שלהם, לקראת סוף החופש הגדול, ולפני כמה ימים חשבתי שזה יישאר ככה כבר...).
המסקנות שלי הן: שכדאי לבנות סרגל מאמצים עולה, לא לרוץ על רגליים כואבות, בעיקר אם הכאב לא עובר אחרי הכמה דקות הראשונות של הריצה, והדבר הכי חשוב זה שלפעמים זה בלתי נמנע הפציעות, ולא תמיד יודעים איפה נמצאים הגבולות עד שעוברים אותם.
לשחות המשכתי לשחות כל החודשים האלו, ואפילו עכשיו אני פנוייה יותר והולכת ומשתפרת, כי יש לי יותר זמן להתאמן.
לא בטוחה עדיין אם או מתי אעשה טריאתלון, אבל אם אני אתמיד בריצה ושחייה, נראה לי שלהוסיף גם אופניים יהיה לי יותר קל. בכל מקרה, זה מאוד עוזר לי לעשות ספורט. קשה לי לשבת שמונה שעות במשרד, בחוסר פעילות פיזית (בעיקר המוח עובד). אז אחרי הצהריים או בערב, זה נורא נחמד לגוון עם העיסוק הזה. הדבר החשוב ביותר זה להתמיד. מצטערת שלא עשיתי את זה בגיל צעיר יותר, אבל מניחה שגם היום זה לא מאוחר לקחת קצת יותר ברצינות.
נ.ב. חבר לעבודה שרץ איתי, גילה לפני כמה חודשים שיש לו שחיקה של הסחוס בברך. הוא הפסיק לרוץ לכמה חודשים בהמלצת האורטופדית, אבל אני שואלת את עצמי אם יש לכן ניסיון עם זה, ומה הוא יכול לעשות בכדי כן להמשיך לרוץ, אם לא עכשיו אז לפחות בשלב כלשהו.
ברוכה השבה
טוב שזיהית שמסגרת תסייע לך. אני שותפה לתובנה שלך שלפעמים פשוט לא מזהים את הגבול עד שחוצים אותו - ומקווה שגם כאן המסגרת תסייע לך, בהנחה שהיא כוללת איש מקצוע שמלווה ויכול לסייע להתאים את התכנית.
ונראה לי שלעולם לא מאוחר לעסוק בספורט - ואני חושבת שלגיל מבוגר יש דווקא הרבה יתרונות שיכולים לסייע בהתמדה ובהתמודדות.
לא פשוט לחזור מפציעה - מקווה שמכאן יהיה לך קל יותר ושהאימונים יתבססו לכדי שגרה!
 
ולגבי 'שחיקת סחוסים' - אני ממליצה בחום לחבר שלך להתייעץ עם פיזיו ספורט טוב. לעתים רופאים נוטים לפתור (ולפטור) בעיות אצל אנשים שעוסקים בספורט בהוראה לחדול מהפעילות, ולא תמיד זה לצורך או לטובה. השאלה היא מהם הסימפטומים מהם הוא סובל (אני מניחה שהוא הגיע לגילוי הזה במסגרת הדמייה שנערכה בתגובה לאיזושהי חוויית כאב). אישית, אני מתמודדת עם מגוון בעיות ברכיים וביניהן שחיקת סחוס מנעוריי, שילוב של נזק מפעילות גופנית קיצונית (הייתי רקדנית) ובעיות מבניות. העובדה שיש שחיקה או שינוי ניווני ברקמת הסחוס אינה מצביעה באופן גורף על צורך לחדול מפעילות. התובנות האישיות שלי הן שחיזוקים לשרירים הם קריטיים, ומומלץ להתייעץ לגביהם עם איש מקצוע. וכן שחשוב מאוד להתאים את המטרות, תכנית האימונים וסרגל המאמצים כדי להימנע מעומס יתר והחמרת הפגיעה. גם כאשר יש פגיעה, לרוב פעילות גופנית מותאמת יכולה וצריכה להיות חלק מתהליך ההתמודדות. בקיצור, פיזיו ספורט טוב יוכל לשפוך הרבה אור על המצב. שיהיה בהצלחה!
טוב שזיהית שמסגרת תסייע לך. אני שותפה לתובנה שלך שלפעמים פשוט לא מזהים את הגבול עד שחוצים אותו - ומקווה שגם כאן המסגרת תסייע לך, בהנחה שהיא כוללת איש מקצוע שמלווה ויכול לסייע להתאים את התכנית.
ונראה לי שלעולם לא מאוחר לעסוק בספורט - ואני חושבת שלגיל מבוגר יש דווקא הרבה יתרונות שיכולים לסייע בהתמדה ובהתמודדות.
לא פשוט לחזור מפציעה - מקווה שמכאן יהיה לך קל יותר ושהאימונים יתבססו לכדי שגרה!
 
ולגבי 'שחיקת סחוסים' - אני ממליצה בחום לחבר שלך להתייעץ עם פיזיו ספורט טוב. לעתים רופאים נוטים לפתור (ולפטור) בעיות אצל אנשים שעוסקים בספורט בהוראה לחדול מהפעילות, ולא תמיד זה לצורך או לטובה. השאלה היא מהם הסימפטומים מהם הוא סובל (אני מניחה שהוא הגיע לגילוי הזה במסגרת הדמייה שנערכה בתגובה לאיזושהי חוויית כאב). אישית, אני מתמודדת עם מגוון בעיות ברכיים וביניהן שחיקת סחוס מנעוריי, שילוב של נזק מפעילות גופנית קיצונית (הייתי רקדנית) ובעיות מבניות. העובדה שיש שחיקה או שינוי ניווני ברקמת הסחוס אינה מצביעה באופן גורף על צורך לחדול מפעילות. התובנות האישיות שלי הן שחיזוקים לשרירים הם קריטיים, ומומלץ להתייעץ לגביהם עם איש מקצוע. וכן שחשוב מאוד להתאים את המטרות, תכנית האימונים וסרגל המאמצים כדי להימנע מעומס יתר והחמרת הפגיעה. גם כאשר יש פגיעה, לרוב פעילות גופנית מותאמת יכולה וצריכה להיות חלק מתהליך ההתמודדות. בקיצור, פיזיו ספורט טוב יוכל לשפוך הרבה אור על המצב. שיהיה בהצלחה!
בוודאי שזוכרות
ברוכה השבה
נשמע שעלית על דרך המלך: עם המסגרת, עם התובנות ועם הגישה הזו שמשלבת הבנה של הצורך הזה שלנו בפעילות כחלק מהשגרה, לצד מה מתאים לך ומה לא.
 
אהבתי מאוד את התובנות שלך, ובפרט לגבי הכאב ומה שהוא מסמן לנו. רק לאחר פציעות אנחנו מבינות כמה שהכאב הוא בעצם חברנו הטוב ביותר, שומר עלינו מפני הפציעה הבאה ומזהיר אותנו כשאנחנו מתקרבות יותר מדי לגבול העדין הזה.
תובנות מזוקקות ותמציתיות - לגזור ולשמור.
תודה ששיתפת
נשמע שעלית על דרך המלך: עם המסגרת, עם התובנות ועם הגישה הזו שמשלבת הבנה של הצורך הזה שלנו בפעילות כחלק מהשגרה, לצד מה מתאים לך ומה לא.
 
אהבתי מאוד את התובנות שלך, ובפרט לגבי הכאב ומה שהוא מסמן לנו. רק לאחר פציעות אנחנו מבינות כמה שהכאב הוא בעצם חברנו הטוב ביותר, שומר עלינו מפני הפציעה הבאה ומזהיר אותנו כשאנחנו מתקרבות יותר מדי לגבול העדין הזה.
תובנות מזוקקות ותמציתיות - לגזור ולשמור.
תודה ששיתפת
זוגיות בספורט
שבוע עם הנכדים. שלישי היה התור של דני להתאמן בבוקר, שהומר בנסיעת עבודה לדרום...
רביעי הוא רכב בחוץ, אני על הטריינר.
והבוקר אני לאימון הקבוצתי בחוף הים - חיזוק ושחייה. היה כייף!!
שאר היום היינו ביחד עם הנכדים (כמובן המקסימים
). שילוב מקסים.
מחר גם אימון ים עצמאי בבוקר (ההורים חוזרים אלינו הלילה) ואז שאר היום פארק מים.
טוב הזוגיות.
טוב הנכדים.
טוב הספורט!
כמו שמור תמיד הייתה אומרת: טוב להיות אני.
שבוע עם הנכדים. שלישי היה התור של דני להתאמן בבוקר, שהומר בנסיעת עבודה לדרום...
רביעי הוא רכב בחוץ, אני על הטריינר.
והבוקר אני לאימון הקבוצתי בחוף הים - חיזוק ושחייה. היה כייף!!
שאר היום היינו ביחד עם הנכדים (כמובן המקסימים
מחר גם אימון ים עצמאי בבוקר (ההורים חוזרים אלינו הלילה) ואז שאר היום פארק מים.
טוב הזוגיות.
טוב הנכדים.
טוב הספורט!
כמו שמור תמיד הייתה אומרת: טוב להיות אני.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.