ד"ש מהסיליקון ואלי: לנער את הג'ט לג בריצה
אז הגעתי לכאן אחרי מסע של 24 שעות שכלל כל אמצעי תחבורה אפשרי: מונית,מטוס,אוטובוס,רכבת,מטוס,רכבת,רכב שכור. אם יורשה לי לקטר - הרי שכמה שהמסע הזה מפרך בדרך כלל, לבצע אותו עם כתף פצועה היה הרבה יותר קטלני. התקשיתי לישון מהכאבים, תפעול מזוודה ותיק במטוס בכלל היה סיוט ובאופן כללי הגעתי סחוטה.
קיויתי שלפחות אני ארדם כמו שצריך מהעייפות, אבל גם הפעם הכאבים העירו אותי שוב ושוב במהלך הלילה ובשילוב עם הג'ט לג אפשר לומר שבקושי ישנתי.
אז אספתי את עצמי ויצאתי לריצת בוקר לפני יום עבודה ארוך.
אני כבר מתחילה להרגיש בת בית כאן, יודעת בדיוק איפה להחנות את האוטו, לאן לרוץ, באיזה שעה להגיע לאן כדי לראות את הזריחה בדיוק מעל האגם ועוד ועוד...
ריצה נפלאה, על רגליים נוקשות במקצת (כמו תמיד אחרי טיסות ארוכות) ופשוט נתתי לעצמי לרוץ ולספוג את היופי, את השקט. קיבלתי המון קריאות הערכה ועידוד מאמריקאים נחמדים שהתמלאו הערכה לבחורה שרצה עם היד במתלה ואחרי 50 דקות שכאלו התחלתי להרגיש יותר טוב.
משם ליום עבודה ארוך, שעדין לא נגמר. יושבת כרגע במלון (עם כוס
) ועובדת על המצגת שלי למחר שאני מעבירה לפני כ-100 אנשים. מקווה לסיים בקרוב וללכת לישון (בתקווה שהלילה הזה יעבור קצת יותר טוב).
ובינתיים כמה תמונות מהנופים היפים שליוו אותי בבוקר בריצה