יומולדת שנה לספורט, או תודה לסוזי, לטרינשים
ובמיוחד לפורום הזה...
היה לי הכבוד לשמוע את הרצאתה של סוזי על טריאתלון הנשים ביום חמישי. ההרצאה הזכירה לי נשכחות, ואני שמחה לשתף אתכן:
שנות ילדותי ובגרותי עברו עליי בתחושה שספורט זה לא בשבילי. תמיד הייתי קצת שמנמונת, הגעתי אחרונה בכל מקצה תחרותי, ולא התלהבתי מהעניין באופן כללי. במארס 2013, לפני כשנה חברה הציעה לי לשחות בטרינשים, כחלק משלשה. התחלתי להתאמן, והגעתי לאירוע בו חוויתי לראשונה את ההתרגשות של אירוע ספורטיבי, ואת התחושה האמיתית ש"כל אחת מנצחת". בסיום היום החלטתי שבשנה הבאה אעשה את המקצה העממי כולו. התחלתי לרוץ (בעזרת האפליקציה הנפלאה C25K), וחשתי שעודף המשקל מכביד על הריצה. התחלתי בתהליך של ירידה במשקל, וכיום אני 14 ק"ג פחות ממה שהייתי לפני שנה (ועוד יש מה לרדת, אך אני עמוק בתהליך...). הספקתי להיפצע, להשתתף במירוץ הנשים בהרצליה ובעוד אחד, לחזור שוב לריצה, להתכונן ל- 10 ק"מ במרתון ת"א ולהיפצע שוב שבועיים לפני, ולחזור שוב לרוץ, דבר שמלמד שהריצה היא כאן כדי להישאר, גם אם יש עצירות בדרך.
בזכות הפורום הזה, בו אני קוראת כמעט מדיי יום (וכותבת לעיתים רחוקות) מצאתי את קבוצת האופניים של אילת, שם רכשתי תחביב נפלא נוסף, ומאמנת שמלווה אותי ומכוונת אותי בתהליך ההתהוות שלי כספורטאית (תודה רבה אילת!).
תודה לכולכן על כך שאני יכולה לקרוא את החוויות שלכן, ללמוד מבעלות נסיון, ולהמשיך לצמוח.
תודה מיוחדת לסוזי, על הטרינשים שהתחיל מבחינתי דרך חיים חדשה, ועל נחישותך ורוחך הספורטיבית, שמהווה השראה עבורי.
מקווה שאצליח להתפנות ולכתוב קצת יותר, ואם לא- שאוכל לכתוב שוב בעוד שנה על יומולדת שנתיים...