הריצות שלא היו לי
סופ"ש שיצאנו ממנו עייפים ו... לא הכי מרוצים. וגם לא הכי רצים.
בשישי בבוקר גן חיות עם הילדון (בפעם הראשונה), הוא התלהב אבל גם היה קצת גדול עליו, התעייף מזה מאד ורצה "דיייייי". תכננו שיישן שנ"צ אצל אמא שלי, הוא לא תכנן לישון בכלל עד מחרתיים. ב-6 בערב החלטנו אנחנו ש"דייייייי". היה מעייף.
שבת בבוקר קבעתי ריצה עם שותף ירושלמי, אבל בגלל חוסר הבנה לא נפגשנו. חיכיתי לו עד שקפא לי האף וחזרתי הביתה לילדון עצבני ואבא עייף. אז כבר לא רצתי. אחרי מאמצים רבים הצלחנו להשכיב אותו לישון לשנ"צ מוקדם, חשבנו שיישן גם בדרך הביתה. כמובן שטעינו.
בשלב כלשהו עשיתי עם בן הזוג אימון 7 דקות שהיה ממש כיף. אבל זהו. חשבתי אולי לרוץ בערב אבל לא נותרו לי כוחות, אחרי יום של התמודדות עם ילד מנוזל ועייף.
והבוקר - רציתי לרוץ אבל בטעות הערתי את שחר ואז גם ריחמתי על אבא שלו שהיה עייף ונשארתי בבית.