סינגל ראשון אחרי... מיליון שנה
בסופ"ש התארחנו אצל המשפחה בזיכרון יעקב. היה לא קל, הילדון עם תופעות לוואי של חיסון שפעת, וכרגיל, שיניים שיניים שיניים. מרגישה שאני צריכה עכשיו עוד איזה סופ"ש כדי להתאושש, אבל יש לי דד-ליין ליום שלישי אז נחכה בסבלנות.
בבוקר שבת יצאתי לריצה עם גיסי. בצעד הראשון כבר התנשפתי ממש (אסתמה, עליות ובוקר קריר), אבל אח"כ המצב השתפר ככל שאני והבחוץ התחממו. יצאנו לריצה בשמורה שיש לו מטר מהבית. הוא כמעט לא רץ שם, כי יש לו זמן לרוץ רק בלילה. וזה מסביר למה הלכנו לאיבוד (הוא הלך לאיבוד, אני רצתי אחריו). השטח היה קצת בוצי ומדי פעם עקפנו שלוליות, אבל לא ברמה שמפריע. ואני לא יכולה לספר הרבה על הנוף כי לא ממש נשמתי.
בשלב כשלהו עשינו אחורה פנה ואז לקיצור חתכנו דרך שביל ישראל, שבאזור הזה הוא סינגל (שביל צר). ממש, אבל ממש נהניתי. אין על ריצת סינגלים! בכל צעד הפתעה חדשה, פה סלע, שם שלולית. והמון, המון זמן לא עשיתי את זה. גם הוא שמח לשמוע שאני נהנית, חשב שאני בטח מקללת אותו על בחירת השביל. ביקשתי שיעשה שיעורי בית ולריצה הבאה - רק סינגלים!
עוד קצת התברברות וחזרנו הביתה, אחרי 7.5 ק"מ סה"כ, אבל עם בוץ עד הברכיים.