עוד נצחון קטן על הפחד
בימים אלו אני בעיקר מנסה לצבור לעצמי נצחונות קטנים וחוויות חיוביות על האופניים.
המטרה היא לחזור למצב שהאופניים עבורי הם מקום בטוח וכיפי. מקום שעושה לי טוב.
והבוקר, שוב אימון כפול: חלק ראשון אימון שהעברתי לקבוצה שלי, ובחלק השני חזרתי להיות מתאמנת מן השורה על האופניים.
אימון האופניים הבוקר היה בראש ציפור, מקום שפעם הייתי מבלה בו שעות על האופניים, ולאחרונה אני בעיקר חוששת בו, בגלל כמות התאונות הגדולה.
התחלקנו לקבוצות קטנות, ואני מראש ניסיתי להודיע שאני אהיה בפלוטון משלי, רק לא לעשות דרפטינג.... המאמן הציע שאני אתחיל בפלוטון הקטן, ואז אם ארגיש שזה לא מתאים אמשיך לבד. אבל שלפחות אנסה...
וכך היה. התחלתי עם הפלוטון, עם המון חששות, ואני ממש מרגישה איך כל הגוף שלי מתקשח על האופניים, הידיים כואבות מרוב שאני אוחזת חזק (חזק מדי), אבל אני תופסת גלגל.
לאט לאט ההרגשה משתפרת ואני חוזרת ונהנית מהחברותא המיוחדת הזו שנוצרת בפלוטון של אופני כביש. נהנית מהמהירות. נהנית מתחושת הביחד.
שעה אחרי ואני מגלה שהחזקתי שעה שלמה בפלוטון שרכב במהירות 30-32 קמ"ש. עוד נצחון קטן על הפחד