רצתי שלשום 6 ק"מ
ובכלל לא תכננתי את זה. רני קצת חולה, שיעול וקוצר נשימה, אז חשבתי שאני רק ארוץ את הגשר ליד הבית שיהיה אימון עליות ומקסימום נפסיק. כשהתחלתי לרוץ לא הבנתי למה כ"כ קשה לי לנשום ורק אחרי שניות נפל האסימון ו "הא.. שכחתי שאני חולה"
אז אחרי שעשיתי את הגשר הלוך ושוב (שזה 3 עליות כ-1.6 ק"מ) והרגשתי לא רע, בחרתי לפנות ולהמשיך בריצה "עד שלא אצליח לרוץ יותר, כמה שאני יכולה". והמשכתי לרוץ, והמשכתי לרוץ ורצתי את כל השכונה הלוך וחזור וגיליתי שכבר רצתי 5 ק"מ, אז מה? לא נעגל ל-6 אחרי שאני מנסה לעבור את מחסום 5 הק"מ כבר שבועיים ולא מצליחה? המשכתי כמו גדולה. חצי הקילומטר האחרון כבר היה קשה אבל שאני אוותר ?!?
כמו ענקית, בלי לתכנן, חולה - כבשתי את היעד ב-48 דקות רצופות
כמובן שאחרי שהפסקתי לרוץ השתעלתי כמו סוס (למרות שדרך כלל אני מתחילה להשתעל אחרי הריצות שלי) אבל כן, בהחלט הייתי גאה מאוד.