חיה לי מיום ליום
החיים שאחרי הישראמן ממשיכים לחייך אלי. בשבת אכן יצאתי אחה"צ לריצת סינגלים נפלאה, רגע לפני השקיעה, לנער את השרירים מרכיבת העליות של הבוקר.
בראשון אימון ריצה וחיזוקים עם הקבוצה, הים היה מדהים אבל לא בא לי לשחות בקור ועם מדוזות (ויש כאלה בשפע כרגע). בשני תחת שאריות של אובך, אימון אינטרוולים עם הקבוצה. בתחילה חששתי שאין לי כח, גם הייתי מאד מנוזלת (עדיין...) ובתחושה שאני די מקוררת מאז מוצ"ש. הלחץ הקבוצתי עשה את שלו ויצאתי לאינטרוולים של 1500 מ' כל אחד, כולם מהירים יותר מכפי שהתבקשתי. רק על האחרון ויתרתי, אבל גם 5 חתיכות כאלה זה בסדר. בצהריים שחיתי להנאתי בבריכה ריקה לגמרי. ביום שלישי רכיבה במסלול של ימי ד' מעין השופט לבא"ח גולני וגבעת עדה. לשם שינוי יצאנו ב-9 מעלות ולא ב-0 עד 2 מעלות, כך שלראשונה מזה זמן רב לא כאבו לי שם האצבעות מקור... רכיבה כיפית עם קפה וסחלב חם באמצע, והחיים יפים. הבוקר ריצה עם השכן בסינגלים במסלול הבית, והפעם הפתעה: בחורשת הארבעים, במסגרת עבודות לדילול הצמחיה למניעת שריפות, נחשפו שטחים שהיו מוסתרים מהעין. בעליה התלולה מהסינגל אל בניין השירותים, הבחנתי לפתע בתעלות ביצורים, שכמותן כבר ראינו בשויצריה הקטנה. התחלנו לשוטט בתעלות וגילינו רשת מסועפת של תעלות ושוחות שנחפרו כנראה במלחמת העולם השניה (מישהו סיפר לי על תכנית "מצדה" של הישוב היהודי להגנה מפני פלישה גרמנית). אני כבר יודעת לאן אקח את הבנות לטיול בקרוב... המשכנו בריצה בסינגלים היפים שלנו, מקשקשים כל הדרך עד שכל הטוב הזה נגמר ונאלצתי למהר לבית המשפט.
קצת מדגדג לי לרוץ במרתון ירושלים. את המרתון המלא פסלתי הפעם, כי לא בא לי לרוץ לאט, ואין מצב לתוצאה מהירה כרגע. את חצי המרתון, המאמן שלי מעדיף שלא ארוץ כרגע, אלא שאבוא וארוץ 10 ק"מ כמעין מבחן מהירות. אני ממתינה עם ההחלטה עד הרגע האחרון... בינתיים פשוט נהנית לרוץ, לרכוב ולשחות ללא מטרה.