חייבת להשוויץ בספורטאי הצעיר
כן, שחר הבריא סוף סוף! חגגתי בביקור בגינה ומפגש עם אמהות/חברות. מה לעשות, שלילד שלא רגיל לחברת אחרים (ועוד יותר כך אחרי תקופות המחלה הארוכות) העומס בגינה היה מוגזם. את רוב הבילוי הוא בילה עלי, עד שהקיטורים התחזקו והלכנו.
במה נצ'פר את הבחור? כמובן, במה שהוא הכי אוהב - לשחק בעלים ובעפר. לקחתי אותו לגן מאיר, הוצאתי אותו מהעגלה ופשוט נתתי לו לזחול לאן שהוא רוצה (כמובן שהלכתי אחריו ווידאתי שהוא לא דוחף בדלי סיגריות לפה). חשבתי שנעשה את זה כמה דקות ואז נמשיך.
35 דקות. 35 דקות הוא זחל לפה ולשם (רוב הדרך על ארבע, לא נוח לזחול על שש בלי מכנסיים וחם אז הוא בלי) ולא רצה לעצור או לנוח.
כשמיצה, אכל, חזרנו הביתה, הוא אכל שוב, שיחק קצת ואז אכל, ינק ו... בום נרדם. התעייף! נראה לי שאאמץ את הבילוי החדש, למרות שגם לאמא הוא די מתיש.