אתמול היתה ריצת מלחמה מנטלית...
אני בשבוע העמוס ביותר של תכנית האימונים שלי.
אני עייפה מכל כך הרבה סיבות.
הקצב לא נכנס כמו שאני רוצה או מייחלת לו.
למרות שהיה יופי של אימון איכות בשני, עליות, בכ"ז...
אתמול פשוט מצאתי את עצמי בלי מוזה לרוץ, אלתרתי מסלול של 10 ק"מ בקושי רב, באמצע היו לי מחשבות על לקצר ובמקום 11 ק"מ שהיו צריכים להיות בפועל, להפסיק ב6, אפילו מצאתי את עצמי עוברת להליכה של 2 דק' כדי לאפס את עצמי ולחשב מסלול מחדש.
איכשהו, אחרי שעברתי את ה-5 ק"מ, התאוששתי קצת, התאפסתי קצת, המשכתי, וככה חשבתי רק ק"מ קדימה, הקפתי עוד איזה בלוק כדי לסיים עוד 800 מטר ועוד ק"מ... בסוף סיימתי 10 ק"מ וקצת, איטיים (יחסית אל עצמי, כן?), העיקר שהיו.
הייתי בעיקר גאה בעצמי על הסיום הזה, הייתי כל כך עייפה שהכל טלטל אותי אח"כ, עד כדי בכי שהשתחרר...
 
יש גם ימים כאלה, היום מנוחה (עבודה ואז לימודים עד מאוחר), צריכה לתת לרגליים לנוח קצת.
גם לי מותר
 
 
יום נהדר!