סוזי את לא תאמיני...
כנערה ירושלמית, הייתי בנבחרת ריצה של בית הספר התיכון סליגסברג, שהיה ממוקם בתקופה ההיא במרכז העיר, היינו רצים במהלך שיעורי הספורט, היינו יורדים ברח' החבצלת חוצים את יפו ונכנסים לגן העיר, משם עולים באגרון עד מלון המלכים ומשם למלך ג'ורג' עד יפו, עולים בשטראוס ויורדים בנביאים עד לשער של בית הספר, אחת בשבוע אחה"צ היינו נפגשים ורצים ומקיפים את כל גן סאקר, יורדים עד עמק המצלבה ועולים בחזרה למלון הילטון דאז... זוכרת היטב את העליות המאתגרות של ירושלים, ועוד ריצה אחת "על שטוח" היינו רצים באיצטדיון של אוניסרסיטת גבעת רם, 400 מטר להקפה, שם גם היו נערכות כל התחריות הבית ספריות. ובנוסף אני עוד אפתיע אותך, כשהייתי בסביבות גיל 27, היתה תקופה של פיצוצים באוטובוסים, ואז גרתי בגילה אצל הורי ועבדתי בקרית יובל, פחדתי לעלות לאוטובוס והייתי רוכבת באופני כביש עם 12 הילוכים שהיו אז מזה חדישים ומשוכללים
, מגילה לקריית יובל, ירידה ענקית ולאחריה עליה עניקית ואחה"ץ בחזרה מה שהיתה עליה הפכה לירידה והירידה הפכה לעליה. אבא שלי היה צוחק ואומר שיום אחד ארכוב ב Tur De France, חחחח מה שכן הוא היה מאוד גאה בי כספורטאי ואצן בעצמו.
אוייייי, עשית לי געגועים גדולים לתקופה הזו, ולאבא במיוחד...
תודה לך, אני מחוייכת כשאני נזכרת, אם כי דמעות מציפות את עיניי..
שיהיה ערב נעים..