קצרים ליום שני: יום הזכרון
- פותח הנושא מור שלז
- פורסם בתאריך
איך אתן מרגישות לגבי ריצה ביום הזה?
אני זוכרת שכשרק התחלתי לרוץ, וריצה היתה בשבילי משהו שמח ואופטימי - היתה לי בעיה עם הריצה. הרגשתי כאילו אני מתעלמת, לא זוכרת כשאני עושה את זה.
היום ריצה בשבילי היא חלק מהחיים, חלק ממכלול החיים. ולפעמים היא שמחה ולפעמים היא עצובה, ולפעמים היא הדרך הכי נקייה וטהורה שלי לזכור.
אז היום אני רצה, והיום אני מתאמנת, והיום אני זוכרת (גם) באמצעות הריצה.
ועדיין, אני מבינה את אלו שבוחרים שלא לרוץ ביום הזה, שמרגישים שלא בנוח עם זה, דווקא היום מכל הימים.
איך אתן מרגישות עם זה?
אני זוכרת שכשרק התחלתי לרוץ, וריצה היתה בשבילי משהו שמח ואופטימי - היתה לי בעיה עם הריצה. הרגשתי כאילו אני מתעלמת, לא זוכרת כשאני עושה את זה.
היום ריצה בשבילי היא חלק מהחיים, חלק ממכלול החיים. ולפעמים היא שמחה ולפעמים היא עצובה, ולפעמים היא הדרך הכי נקייה וטהורה שלי לזכור.
אז היום אני רצה, והיום אני מתאמנת, והיום אני זוכרת (גם) באמצעות הריצה.
ועדיין, אני מבינה את אלו שבוחרים שלא לרוץ ביום הזה, שמרגישים שלא בנוח עם זה, דווקא היום מכל הימים.
איך אתן מרגישות עם זה?
אמא לאינדיאנים
New member
יוצאת לרוץ
לבד, עם מוזיקה שקטה והמון מחשבות. זקוקה לזמן הזה לפני הטקסים והיום העצוב הזה.
לבד, עם מוזיקה שקטה והמון מחשבות. זקוקה לזמן הזה לפני הטקסים והיום העצוב הזה.
michal3621
New member
לא יוצאת. לא מרגיש לי "נכון"
לא מבחינת אי נעימות אלא מחוסר חשק, הספורט יחכה ליום המחרת , לא יקרה כלום..
לא מבחינת אי נעימות אלא מחוסר חשק, הספורט יחכה ליום המחרת , לא יקרה כלום..
יש אי נוחות מסויימת
זו אני, תמר. תפוז הכריח אותי לשנות שם.
שנה שעברה שחיתי בים, מוקדם בבוקר. אני יכולה להבין אם זה מפריע למישהו. יצאנו מחוף גורדון, שזה ממש "אימון נטו" . מבחינת הפרטנר שלי היה בסדר.
אני גם רצה אבל באיזור הדמדומים בערב במעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות. כמובן לא לרוץ בחבורה של כמה אנשים מצחקקים.
יש צורך בימים האלו להיות חלק מהקולקטיב, גם אם בדרך כלל אלו לא דברים שחשובים לי במיוחד.
זו אני, תמר. תפוז הכריח אותי לשנות שם.
שנה שעברה שחיתי בים, מוקדם בבוקר. אני יכולה להבין אם זה מפריע למישהו. יצאנו מחוף גורדון, שזה ממש "אימון נטו" . מבחינת הפרטנר שלי היה בסדר.
אני גם רצה אבל באיזור הדמדומים בערב במעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות. כמובן לא לרוץ בחבורה של כמה אנשים מצחקקים.
יש צורך בימים האלו להיות חלק מהקולקטיב, גם אם בדרך כלל אלו לא דברים שחשובים לי במיוחד.
אמביוולנטית
אישית, אני מרגישה שזה תקין לחלוטין. ריצה זה חלק מהחיים שלי ואני זקוקה לה במיוחד בימים עמוסי רגשות, מכל סוג שהוא. גם כשהודיעו לי שסבתי נפטרה הגבתי בכך שיצאתי לרוץ. זר לא יבין זאת (ואני זוכרת היטב כמה אשמה הרגשתי אז וכמה אתן כאן הבנתן בדיוק).
הקושי שלי נובע בדיוק מהמקום של חוסר ההבנה של מי שזה זר לו. קשה לי לחשוב שהבחירה שלי פוגעת ברגשותיו של מישהו. בדיוק מהסיבה הזאת אני לא יוצאת לרוץ בכיפור.
ובכל זאת, באיזשהו מקום אני מקווה שבעתיד ארגיש עם זה נוח מספיק...
אישית, אני מרגישה שזה תקין לחלוטין. ריצה זה חלק מהחיים שלי ואני זקוקה לה במיוחד בימים עמוסי רגשות, מכל סוג שהוא. גם כשהודיעו לי שסבתי נפטרה הגבתי בכך שיצאתי לרוץ. זר לא יבין זאת (ואני זוכרת היטב כמה אשמה הרגשתי אז וכמה אתן כאן הבנתן בדיוק).
הקושי שלי נובע בדיוק מהמקום של חוסר ההבנה של מי שזה זר לו. קשה לי לחשוב שהבחירה שלי פוגעת ברגשותיו של מישהו. בדיוק מהסיבה הזאת אני לא יוצאת לרוץ בכיפור.
ובכל זאת, באיזשהו מקום אני מקווה שבעתיד ארגיש עם זה נוח מספיק...
אומנם באיחור קל...
לי אישית באופן כללי יש דעה שקצת לא תמי מתיישבת עם ה'נורמה' בכל מה שקשור ליום הזכרון לשואה ולגבורה ויום הזכרון לחללי מערכות ישראל.
אני מכבדת, מעריכה ומנסה לקחת חלק אפילו קטן במה שקשור בימים האלו.
עם זאת יש דברים נעשים, או לא נעשים, בשם הימים האלו, וקצת קשה לי עם זה.
כשרק התחלתי עם כל עניין הספורט ובמיוחד לפני שנה כשהתחלתי לרכב בשביל להיות מוכנה לטרינשים, החלטתי לצאת לרכב בערב יום הזכרון בערב, לא היה לי זמן אחר באותו שבוע לרכב והטרינשים היו קרובים, לקחתי את האופניים למקום בצד חיכיתי בשקט ועמדתי בצפירה ורק לאחר שהסתיימה יצאתי לרכיבה. מודה בהתחלה הרגשתי מוזר/רע עם זה, אפילו אמא שלי עיקמה פרצוף אבל אמרה תעשי מה שאת רוצה, השנה ביום הזכרון עצמו ברגע שהגעתי הביתה שמתי מוזיקה באוזניות ויצאתילרוץ, השנה כבר לא הרגשתי רע.
אני רצה ורוכבת או עושה כל פעילות אחרת שהיא, לא כחוסר כבוד או כהתרסה למשהו, אני עושה את זה בשבילי, הבריאות שלי, החיים שלי והסקיני גינס שלי
אני לא חושבת שזה הופך אותי לפחות ישראלית, או פחות מכבדת את היום והאנשים .
לי אישית באופן כללי יש דעה שקצת לא תמי מתיישבת עם ה'נורמה' בכל מה שקשור ליום הזכרון לשואה ולגבורה ויום הזכרון לחללי מערכות ישראל.
אני מכבדת, מעריכה ומנסה לקחת חלק אפילו קטן במה שקשור בימים האלו.
עם זאת יש דברים נעשים, או לא נעשים, בשם הימים האלו, וקצת קשה לי עם זה.
כשרק התחלתי עם כל עניין הספורט ובמיוחד לפני שנה כשהתחלתי לרכב בשביל להיות מוכנה לטרינשים, החלטתי לצאת לרכב בערב יום הזכרון בערב, לא היה לי זמן אחר באותו שבוע לרכב והטרינשים היו קרובים, לקחתי את האופניים למקום בצד חיכיתי בשקט ועמדתי בצפירה ורק לאחר שהסתיימה יצאתי לרכיבה. מודה בהתחלה הרגשתי מוזר/רע עם זה, אפילו אמא שלי עיקמה פרצוף אבל אמרה תעשי מה שאת רוצה, השנה ביום הזכרון עצמו ברגע שהגעתי הביתה שמתי מוזיקה באוזניות ויצאתילרוץ, השנה כבר לא הרגשתי רע.
אני רצה ורוכבת או עושה כל פעילות אחרת שהיא, לא כחוסר כבוד או כהתרסה למשהו, אני עושה את זה בשבילי, הבריאות שלי, החיים שלי והסקיני גינס שלי
אני לא חושבת שזה הופך אותי לפחות ישראלית, או פחות מכבדת את היום והאנשים .
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.