קצרים ליום שני
- פותח הנושא susieada
- פורסם בתאריך
קראתי בעניין את שרשור הריצה היחפה
ובעיקבותיו חזרתי וקראתי את "נולדנו לרוץ",
ועני עדיין בתחושה מעורבת סביב כל הנושא.
מפאת כבודו של בני אני כותבת פה ובני מוזמן להגיב לי כאן.
קודם כל הספר.
עם קריאתו פניתי בעבר וגם עכשיו להרבה מקורות הנזכרים בו (כולל של פרופסור ליברמן)- לא כולם אחידים באיכותם ...
הספר בעיני הוא לריצה כמו "צופן דה וינצ'י" לנצרות. המון תאוריות, נסמכות על אמיתות חלקיות יותר ופחות שנכרכו לרצף קוהרנטי שנקרא הגיוני לחלוטין.
(לצורך הדוגמא- החלק שדן בהישרדות ההומו ספיאנס והיכחדות הניאנדרטלים- כשלמדתי הכנה ללידה ושיקום רצפת אגן אמרו לי שהסיבה היא שבגלל שהמח הניאנדרטאלי גדל, היקף הראש של העוברים היה גדול מידי לעבור בתעלת הלידה הצרה של האימהות. כתוצאה מכך רוב האימהות והתינוקות לא שרדו את תהליך הלידה. אצל ההומו ספיאנס חלו שינויים במהלך ההריון ובתעלת הלידה שאיפשרו יציאה של התינוק והישרדות של האם בחלק יותר גדול של המיקרים, וזו הסיבה שאלו שרדו ואלו נכחדו. שום קשר לריצה לא הוזכר).
אני חושבת שחלק גדול מעניין הריצה היחפה קשור לרומנטיזציה של ה"טיבעי" ושל העבר כמו שנראה בתחומים רבים ושונים - החל מתזונה, מגורים (אוהלים, בתי בוץ...), וכלה בגידול ילדים (מי זוכרת את תאורית הרצף?), וקשור קשר הדוק לנושאים חברתיים ואקולוגיים.
אני מסכימה עם חלק מהדברים האורטופדיים והביומכאניים אך מאמינה ש:
א. לכל דבר נתרגל אם נרצה מספיק ואם נקדיש לזה מספיק זמן , השקעה והתמדה.
ב. אני מסכימה שתמיכה מוגזמת לעיתים מזיקה יותר ממה שמועילה (ולכן אני גם לא ממליצה לנשים על חגורות בטן ומחטבים למיניהם לשימוש יומיומי ושמחה שהמחוכים יצאו מהאופנה) ועם זאת- לעיתים היא נדרשת והכרחית (כמו חגורת בטן כשיש בקע טבורי).
ג. חיזוק והגמשת שרירי כף הרגל חשובה כמו כל קבוצת שרירים אחרת. תרגילים שונים והליכה על משטחים שונים יכולה לעשות זאת. לא חייבים לרוץ...
ד. בשום תחום אין אמת אחת לכולם. כדאי תמיד לפתוח את הראש, להתנסות, לקחת את מה שטוב לנו ולהניח בצד את היתר.
ומילה אחרונה על ילדים- הליכה יחפה בילדים אכן רצויה הן בהיבט התפקודי של כף הרגל והקרסול הן בהיבט התחושתי, אבל חשוב יותר מזה- לעודד ילדים לזוז, לרוץ לטפס ולקפוץ. תוציאו אותם מהבית, נתקו אותם מהטלויזיה והמחשב עם או בלי נעליים.
ובעיקבותיו חזרתי וקראתי את "נולדנו לרוץ",
ועני עדיין בתחושה מעורבת סביב כל הנושא.
מפאת כבודו של בני אני כותבת פה ובני מוזמן להגיב לי כאן.
קודם כל הספר.
עם קריאתו פניתי בעבר וגם עכשיו להרבה מקורות הנזכרים בו (כולל של פרופסור ליברמן)- לא כולם אחידים באיכותם ...
הספר בעיני הוא לריצה כמו "צופן דה וינצ'י" לנצרות. המון תאוריות, נסמכות על אמיתות חלקיות יותר ופחות שנכרכו לרצף קוהרנטי שנקרא הגיוני לחלוטין.
(לצורך הדוגמא- החלק שדן בהישרדות ההומו ספיאנס והיכחדות הניאנדרטלים- כשלמדתי הכנה ללידה ושיקום רצפת אגן אמרו לי שהסיבה היא שבגלל שהמח הניאנדרטאלי גדל, היקף הראש של העוברים היה גדול מידי לעבור בתעלת הלידה הצרה של האימהות. כתוצאה מכך רוב האימהות והתינוקות לא שרדו את תהליך הלידה. אצל ההומו ספיאנס חלו שינויים במהלך ההריון ובתעלת הלידה שאיפשרו יציאה של התינוק והישרדות של האם בחלק יותר גדול של המיקרים, וזו הסיבה שאלו שרדו ואלו נכחדו. שום קשר לריצה לא הוזכר).
אני חושבת שחלק גדול מעניין הריצה היחפה קשור לרומנטיזציה של ה"טיבעי" ושל העבר כמו שנראה בתחומים רבים ושונים - החל מתזונה, מגורים (אוהלים, בתי בוץ...), וכלה בגידול ילדים (מי זוכרת את תאורית הרצף?), וקשור קשר הדוק לנושאים חברתיים ואקולוגיים.
אני מסכימה עם חלק מהדברים האורטופדיים והביומכאניים אך מאמינה ש:
א. לכל דבר נתרגל אם נרצה מספיק ואם נקדיש לזה מספיק זמן , השקעה והתמדה.
ב. אני מסכימה שתמיכה מוגזמת לעיתים מזיקה יותר ממה שמועילה (ולכן אני גם לא ממליצה לנשים על חגורות בטן ומחטבים למיניהם לשימוש יומיומי ושמחה שהמחוכים יצאו מהאופנה) ועם זאת- לעיתים היא נדרשת והכרחית (כמו חגורת בטן כשיש בקע טבורי).
ג. חיזוק והגמשת שרירי כף הרגל חשובה כמו כל קבוצת שרירים אחרת. תרגילים שונים והליכה על משטחים שונים יכולה לעשות זאת. לא חייבים לרוץ...
ד. בשום תחום אין אמת אחת לכולם. כדאי תמיד לפתוח את הראש, להתנסות, לקחת את מה שטוב לנו ולהניח בצד את היתר.
ומילה אחרונה על ילדים- הליכה יחפה בילדים אכן רצויה הן בהיבט התפקודי של כף הרגל והקרסול הן בהיבט התחושתי, אבל חשוב יותר מזה- לעודד ילדים לזוז, לרוץ לטפס ולקפוץ. תוציאו אותם מהבית, נתקו אותם מהטלויזיה והמחשב עם או בלי נעליים.
לא הצלחתי לרדת לסוף דעתך
כמו כל דבר, יש כאלו שמתאים להם יותר ויש כאלו שפחות.
לדעתי הבעיה העיקרית ב"אופנות" האלו, שיש כאלו שנסחפים עם האופנה בלי להבין עד הסוף.
אני רצה ריצה רגילה לגמרי. כרגע, טוב לי.
בן זוגי, שרץ בעבר גם מרתונים, התחיל לסבול מכאבים שכמעט מנעו ממנו לרוץ (עדין רץ מרחקים דו ספרתיים, עם כאבים). הוא עבר לריצה יחפה. התחיל ממש מהתחלה, שינה סגנון ריצה, בנה כושר מאפס (התחיל מפחות מק"מ אחד לריצה) לריצה קדמית, ואכן, חלק גדול מהבעיות נפתרו.
אני שומעת על הרבה שקונים נעליים לריצה יחפה וחושבים שמנח הרגל בגלל הנעל, יגרום להם לרוץ "ריצה יחפה". הם לא מבינים שזה צריך להתחיל בראש. צריך לחשוב על כל נחיתה עם כף הרגל, וממש ללמוד לרוץ מחדש. הנעליים רק תומכות, אבל לא הן שיעשו את השינוי.
כל עוד לומדים נושא, ובוחרים בחירה מושכלת שמתאימה לכל אחד באופן אישי, זה טוב וזה טוב מבחינתי.
כמו כל דבר, יש כאלו שמתאים להם יותר ויש כאלו שפחות.
לדעתי הבעיה העיקרית ב"אופנות" האלו, שיש כאלו שנסחפים עם האופנה בלי להבין עד הסוף.
אני רצה ריצה רגילה לגמרי. כרגע, טוב לי.
בן זוגי, שרץ בעבר גם מרתונים, התחיל לסבול מכאבים שכמעט מנעו ממנו לרוץ (עדין רץ מרחקים דו ספרתיים, עם כאבים). הוא עבר לריצה יחפה. התחיל ממש מהתחלה, שינה סגנון ריצה, בנה כושר מאפס (התחיל מפחות מק"מ אחד לריצה) לריצה קדמית, ואכן, חלק גדול מהבעיות נפתרו.
אני שומעת על הרבה שקונים נעליים לריצה יחפה וחושבים שמנח הרגל בגלל הנעל, יגרום להם לרוץ "ריצה יחפה". הם לא מבינים שזה צריך להתחיל בראש. צריך לחשוב על כל נחיתה עם כף הרגל, וממש ללמוד לרוץ מחדש. הנעליים רק תומכות, אבל לא הן שיעשו את השינוי.
כל עוד לומדים נושא, ובוחרים בחירה מושכלת שמתאימה לכל אחד באופן אישי, זה טוב וזה טוב מבחינתי.
אולי כי לא לגמרי גיבשתי כזו...
אני מסכימה עם מה שכתבת, וגם בני מדגיש תמיד את הלמידה ואת ההדרגתיות.
לגבי בן זוגך או כל מקרה פרטי אחר, זה כמו להגיד "השכנה שלי בת 90 וכל החיים מעשנת שתי קופסאות סיגריות ליום". זה לא מעיד שסיגריות זה בריא כמו שזה שבן זוגך מרגיש טוב לא מעיד שריצה יחפה זה בריא. אולי חלק מאלו שזה לא הצליח להם עשו הכל נכון ובכל זאת זה לא מתאים?
כשכותבים על תאוריות כאלה, מן הסתם מציגים רק את סיפורי ההצלחה ולא את הכישלונות. האם מישהו חקר כמה ניסו, עשו הכל כמו שצריך וזה בכל זאת לא התאים?
ולגבי "סוף דעתי" - ניסחת אותה מצוין "כל עוד לומדים נושא, ובוחרים בחירה מושכלת שמתאימה לכל אחד באופן אישי, זה טוב וזה טוב מבחינתי."
כששואלים אותי על הספר "נולדנו לרוץ", אני אומרת שהוא מעניין וקריא, שיש לקרוא עם לא מעט סקרנות וספקנות ושיש לנפות הרבה קישוטים ורומנטיזציה.
אני מסכימה עם מה שכתבת, וגם בני מדגיש תמיד את הלמידה ואת ההדרגתיות.
לגבי בן זוגך או כל מקרה פרטי אחר, זה כמו להגיד "השכנה שלי בת 90 וכל החיים מעשנת שתי קופסאות סיגריות ליום". זה לא מעיד שסיגריות זה בריא כמו שזה שבן זוגך מרגיש טוב לא מעיד שריצה יחפה זה בריא. אולי חלק מאלו שזה לא הצליח להם עשו הכל נכון ובכל זאת זה לא מתאים?
כשכותבים על תאוריות כאלה, מן הסתם מציגים רק את סיפורי ההצלחה ולא את הכישלונות. האם מישהו חקר כמה ניסו, עשו הכל כמו שצריך וזה בכל זאת לא התאים?
ולגבי "סוף דעתי" - ניסחת אותה מצוין "כל עוד לומדים נושא, ובוחרים בחירה מושכלת שמתאימה לכל אחד באופן אישי, זה טוב וזה טוב מבחינתי."
כששואלים אותי על הספר "נולדנו לרוץ", אני אומרת שהוא מעניין וקריא, שיש לקרוא עם לא מעט סקרנות וספקנות ושיש לנפות הרבה קישוטים ורומנטיזציה.
טרופית יפה
New member
ריצת בוקר
רצתי בבוקר 3.9 ק"מ ב-30 דקות. אני מגבילה את עצמי ל-30 דקות וכמה שאני רצה בזמן הזה זה בסדר.
החלטתי לרוץ ככה חודש ולראות איך אני מרגישה עם זה.
ואתמול קיבלתי הדרכה על האופניים שקיבלתי במתנה. אולי מחר בערב יהיה לי זמן לנסוע עליהם
אלו יהיה האופניים הראשונים שלי (בילדותי חלקתי אופניים עם אחי).
רצתי בבוקר 3.9 ק"מ ב-30 דקות. אני מגבילה את עצמי ל-30 דקות וכמה שאני רצה בזמן הזה זה בסדר.
החלטתי לרוץ ככה חודש ולראות איך אני מרגישה עם זה.
ואתמול קיבלתי הדרכה על האופניים שקיבלתי במתנה. אולי מחר בערב יהיה לי זמן לנסוע עליהם
אלו יהיה האופניים הראשונים שלי (בילדותי חלקתי אופניים עם אחי).
גמדים קטנים
New member
תתחדשי!
איזה אופניים?
איזה אופניים?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.