קצרים ליום שני

[susieada]

קצרים ליום שני

בוקר טוב!

 

[גברת ע]

מותר לסכם היום את מרוץ ת"א?

מיום שישי אני לא מצליחה להתחבר למשתמש שלי בתפוז ורק היום סוף סוף הצלחתי.

(חוצמזה אני אוהבת להיות מיוחדת ולעשות הכל אחרי כולם

)

נרשמתי גם השנה למרוץ 10 ק"מ.
חודש לפני המירוץ עדין לא הרגשתי מוכנה, שקלתי לוותר אבל בסוף החלטתי שלא משנה מה יהיה אני אעשה את זה, גם אם זה אומר לעבור להליכה ושחוצמזה יש לי עוד חודש אז אפשר להתאמן. כמובן שלהתאמן לא ממש יצא לי, באמצע הייתה נסיעה לחו"ל, נפילה במהלך הנסיעה וכמה ימים ללא אימונים כדי לתת לאזור ולכאב להרגע (שום שבר או משהו רציני בעיקר כאב ופאדיחה).
יום המירוץ הגיע, קצת לחוצה (לא התאמנתי, אני לא אצליח, אני אאכזב, אני אפשל, אתן יודעות, המחשבות והפילים הרגילים...), אוירה טובה, מזג אויר כייפי (אני אוהבת חום וגם שנה שעברה במזג האויר החם נהנתי מאוד).
השנה לא ניסיתי לעמוד בזמנים או לשפר, המטרה העיקרית שלי הייתה לסיים את המרוץ ויותר חשוב ללוות שתי חברות, אחת זה היה המרוץ הראשון שלה והשנייה סבלה מבעיות בברך ושתיהן היו בלחץ ודאגו, לכן ידעתי שאני מעדיפה לרוץ וללוות אותן בקצב שלהן שנוח להן.
מה אני אגיד, היה כיף, שמנו כולנו מחושים ורודים (ניסיתי לשכנע אותן גם טוטו וכנפיים אבל לא הצלחתי

), ושגעתי אותן כל הדרך, נשבעת לכן, לא סתמתי את הפה לשנייה אחת, דיברתי וקשקשתי ועודדתי ושרתי, היה אפילו מישהו באמצע הדרך שתוך כדי שעקף אותנו הוא צעק "אתן תפסיקו לדבר מתישהו ותתחילו לרוץ..." האמת שאני מודה שקצת עצבן אותי המשפט וההתנשאות שלו, שלושתינו רצנו כל הדרך בלי להפסיק, אומנם די לאט ומידי פעם הורדנו את הקצב שיתאים לחברה עם הברך הפצועה אבל לא עבדנו פחות קשה ולא השקענו פחות מכל אחד שרץ 21 או 42 או רץ מהר יותר או טוב יותר, אבל לא התייחסנו, ואני מבטיחה שעדין לא סתמתי את הפה.
בסוף המרוץ החברה עם הברך הפצועה אמרה שזה היה מרוץ שהיא הכי הרבה נהנתה בו ושהיה לה כיף ושסוף סוף יש לה תמונות מהמירוצים (לימדתי אותה מראש מה עושים כשרואים צלם או חושבים שיש צלם ולא משנה מה מרגישים באותו רגע), כמובן שבדרך גם אני צילמתי כמה תמונות.

היה כיף, הצלחתי לסיים את הכל בלי לעצור או להפסיק ואפילו לא היה לי קשה, לדעתי גם אם הייתי רצה בקצב שלי הייתי יכולה לשפר זמנים לעומת שנה שעברה ומרוצים אחרים, אבל זה ממש לא מטריד אותי.

סיכום, היה כיף! מה הלאה? אולי ירושלים בסוף החודש? כנראה מרוץ הנשים 12 קמ באפריל, במאי הר לעמק ואח"כ.... השמיים הם הגבול

אני מצרפת תמונה שלנו מקצת לפני ההזנקה.

 

[גברת ע]

וכי כבר בטח למדתן להכיר שאני לא מסתפקת

בסיכום אחד קצר וחייבת לחפורררר

אז רציתי לצרף עוד תמונה.
אולי זאת לא התמונה ההכי מחמיאה, זאת לא תמונה שמוציאה אותנו הכי רזות יפות מאושרות מחייכות, אפילו לא שמנו לב שיש שם צלם, אבל אני אוהבת את התמונה הזאת, היא צולמה בתחילת/אמצע הגשר של רוקח ק"מ לפני הסוף, לחברה שלי כבר היה קשה מאוד והאמת שגם אני התחלתי להתעייף ואחת הצלקות התחילה להציק לי, ידעתי שאני לא נותנת לנו לוותר ופשוט תפסתי לה את היד ואמרתי לה שאין לנו עוד הרבה ואנחנו כבר מנצחות ושאנחנו מסיימות את זה ביחד ובחיוך כי אנחנו אלופות וזה מה שהיה (אגב בשלב הזה כן כבר סתמתי לכמה דקות).

 

[גברת ע]

עכשיו באמת אחרון ודי

כל המירוצים הקודמים דאגתי תמיד לשלב איכשהו משהו שקשור לסבתא שלי.
בטרינשים תפסתי עם מלא סיכות בטחון את טבעות הנישואין של סבתא שלי על דש החולצה ליד הלב.

סבתא שלי לא זכתה לראות את השינוי(יים) שעשיתי וזה אחד הדברים שהכי כואבים לי ואני מצטערת עליו, לכן כל מרוץ חשוב לי לקחת אותה איתי בצורה כלשהי וגם הפעם עשיתי את זה, לקחתי סיכה שהייתה לה ותפסתי אותה על החולצה מעל הלב קרוב אלי, ככה שכל פעם שסובבתי את הראש ראיתי והרגשתי אותה...

אני יודעת שאולי יש כאלו שיחשבו שזה טיפשי אבל זה חשוב ואפילו עוזר לי, כל פעם שאני מגיעה למשבר, באימונים או במירוצים ובא לי לבכות ואני מתחילה לקלל ולהתחרט ולחשוב מה לעזעזל אבל מתביישת לעצור או להפסיק אני חושבת עליה או נוגעת בה, דרך החפץ שהבאתי איתי וזה עוזר...

אני מצרפת תמונה מההתחלה, התמונה צולמה כצחוק אבל רואים את הסיכה על החולצה.

 

[גברת ע]

ו... לא יודעת למה התמונה לא עלתה

אז מנסה שוב...

 

[קיץ 2011]

החיוביות נשפכת מהפוסט שלך

כייף לקרוא, ונראה שבאמת עשיתן שמח.

דווקא כל הדרך חיפשתי מחושים ורודים ולא ראיתי אתכן...

 

[גמדים קטנים]

באמת כל הכבוד

ואגב, כשעשיתי את מרתון תל אביב גם אני רצתי עם חבר וקשקשנו במשך חצי מרתון (אח"כ הבטן שלי עשתה בעיות והחברה המשיכה לפודיום בקבוצת הגיל שלה), וגם אני קיבלתי הערה ממש דומה!
מצטערת, חברים, באתי להנות, ואם מתחשק לי לפטפט כל הדרך זה בדיוק מה שאעשה. ואם זה לא מתאים לך, אתה מוזמן לשים ספרינט.

 

[גברת ע]

בדיוק!

 

[melon]

יפה לך מחושים ורודים

 

[מור שלז]

השמיים הם הגבול

הסיפא שלך אומר הכל: בשבילך, באמת שהשמיים הם הגבול... איזה יופי לקרוא אותך ככה!
אחרי ההשבתה הארוכה, החזרה ההדרגתית והמתסכלת שהיתה לך, תענוג לקרוא שזכית לרוץ ככה את המרוץ, עם חברות, ועם הנאה.

 

[maya567]

סיכום מקסים!

נחמד לראות כינוי מוכר מהפורום השכן, וסחתן על ההישג!

 

[קיץ 2011]

שאלות לקראת הטרינש

מכיוון שבמזג אויר הזה, אני לא מעיזה לרוץ בחוץ, נשאר לחשוב על האימונים הבאים

עד עכשיו הייתי ממוקדת לקראת החצי. עכשיו אפשר להתחיל לחשוב על הטרינש.

האם גם השנה יהיו אימונים פתוחים כמו בשנה שעברה (וספציפית בצפון)?

בדרך כלל אני רק רצה. מהשחייה אני לא מוטרדת. האם יש המלצות מיוחדות איך להכין את עצמי לאופניים? רוצה להירשם לספרינט, אופני כביש יש. הבעיה היא שצריך להרחיק כדי להתאמן...

תודה ויום נפלא (ושהאובך ירד כבר)

 

[susieada]

אימונים פתוחים לטרינשים!

טרם כתבתי למאמנים וכבר חלק כתבו לי!
מקסים שחף בחיפה כבר פותח אימונים ואהיה שם ביום חמישי בערב למפגש מרגש עם הקבוצה.
ניתן ליצור עם אישתו של מקסים, אורנה, מנהלת הקבוצה בטלפון: 054-224-2603
כל הכבוד!!

 

[קיץ 2011]

תודה

 

[susieada]

מתחילה להתאמן! היום שחיתי!!

איזי, איטי, לא נוח לגב, אך הרגשה נ-פ-ל-א-ה!!!
אתמול פילאטיס באיזי.
שבת רכבתי שעה איזי בצפון, ברקע החרמון עם שרידי שלג בודדים.
פשוט כייף.
עדיין עייפה מן ההקרנות, אך מתאוששת מדי יום.

 

[מור שלז]

איזה עדכון נפלא!

במיוחד אצלך, זו כזו אבן דרך חשובה כשאת יכולה סוף סוף לחזור לשחייה.
לתחושה המטהרת שהמים משרים עליך
לרוגע שבו המים עוטפים אותך.
איזה כיף לקרוא עדכון כזה

 

[susieada]

את בדיוק מכירה אותי. תודה!

 

[מור שלז]

מי שלא ישנה לא מתאמנת ...

כן, ככה זה שמתחילים עסק חדש, כשכל רגע פנוי (וגם לא פנוי) מושקע ביצירה ועשייה.
ולצד ההתרגשות והאדרנלין, גם חסר לי מאוד האימונים.
אבל היום קמתי מוקדם, הסעתי ילדים לבית ספר (ב-6:30 - יש להם תחרות רובוטיקה חשובה), חזרתי הביתה והערתי את הקטנה וגם אותה הסעתי לבית ספר ומשם לעבודה.
13 שעות רצופות של עבודה, ועכשיו אני חזרה בבית מחכה לעדכונים ולעוד שיחות שיש לי ב-22:00... (עדין פרגנתי לעצמי כוס

בזמן שאני מחכה).

אז לא, לא התאמנתי, ואני מתגעגעת.
ומצד שני - שלמה עם הבחירות שלי.
עם ההשקעה מסביב לשעון בתקופה הקרובה עד שדברים יתיצבו
עם הבגרות (יחסית) להבין שזו לא תקופה טובה לאימונים אינטנסיביים

מי שלא ישנה לא מתאמנת... זו המנטרה שלי בתקופה הזו.

וחלק ממני מחכה לימים רגועים יותר, עם שינה, ועם אימונים וריצות נשמה... וחלק - נהנה מכל האקשן עכשיו

כמו שאני חוזרת ואומרת בימים אלו: חלומות מתגשמים. ואז מתחילה העבודה הקשה...