קצרים ליום שני

[גמדים קטנים]

קצרים ליום שני

 

[טולה הורוביץ]

קוראת פה מלא זמן, אף פעם לא כתבתי

נראה לי שהגיע הזמן... לא?

נעים מאוד, טל, 28.
מתאמנת בקפואירה 8 שנים, רצה כמעט שנתיים.
באופן כללי, לאחרונה רצה יותר מהקפואירה..
בחמישי האחרון רצתי את חצי המרתון הראשון שלי

וזהו, סתם התחשק לי להגיד היי!

 

[אמא לאינדיאנים]

כל הכבוד!! פנקי אותנו בעוד פרטים...

איך היה? ספרי על הקפוארה...
ושוב המון המון כל הכבוד!!!

 

[טולה הורוביץ]

איך היה חצי המרתון? מדהים

זו היתה מן מטרה שלי לשנת 2014 שסימנתי והגשמתי.
לפני שנתיים כמעט התחלתי שומרי משקל, הורדתי 27 ק"ג (כן כן, קפואירה עשיתי גם 27 יותר...), מאז אני שומרת על עצמי מאוד, צמודה לתזונאי ולמשמעת אימונים אדירה

נהנית מכל רגע.

בקפואירה אני 8 שנים, עכשיו קצת בהפסקה. מתאמנת בקבוצת ABADA CAPOEIRA בתל אביב... כמו כל ספורט, זה הרבה יותר מספורט. אבל זה באמת ככה.

מה עוד לספר?

אני מרגישה חופרת מדי

תודה!!

 

[טולה הורוביץ]

אגב, בהקשר של שומרי משקל וחצי המרתון...

כשהגעתי למשקל היעד שלי הצבתי את זה כמטרה, לשנה שאחרי כן

 

[גמדים קטנים]

אז מה אפשר לספר?

למשל, למה דווקא קפואירה עושה לך את זה?
ואיך נראה אימון? וזה לא קשה מדי?
בואי תלהיבי אותנו...
וברכות על חצי המרתון הראשון

 

[טולה הורוביץ]

היי....

לקפואירה הגעתי בגיל 20, עד לא עשיתי שום ספורט בכלל. לומדים את הבסיס וטכניקה שלו זה משהו שלא באמת מפסיקים ללמוד אי פעם.
החיבור של תנועה ומוזיקה והרבה מעבר לספורט פשוט מושך וגורם לי להתמיד.
עכשיו קצת בהפסקה יזומה מסיבות שונות, קצת קשה לי להרחיב על זה...

אימון מתחיל בחימום, עבודה עצמית של טכניקה, עבודה בזוגות (קפואירה עושים בזוגות) ובסוף משחקים בהודה= מעגל הקפואירה, שמשלב כלי נגינה, מחיאת כפיים ושירה של כל העומדים במעגל.

קשה מדי? היום אני בעמדה שאין כזה דבר מבחינתי.

תודה!

 

[גמדים קטנים]

נשמע מגניב!

 

[אמא לאינדיאנים]

להתידד עם האופנים

כבר כתבתי כאן בעבר שהאופנים זה החלק היותר חלש שלי, אני יודעת שהוא לא מאוד חלש אבל זו ההרגשה שלי.
מאז שבעלי קנה אופני כביש אנחנו רוכבים רכיבות שהולכות ומתארכות בשבתות, וגם מצטרפים לאימוני הרכיבה של הקבוצה.
כבר שבועות שחברה טובה מזמינה אותי להצטרף אליה ולקבוצת רוכבים איתם היא רוכבת ארוכות ממש בשבת. זה תמיד ניראה לי גדול עלי, הפחד מחבר'ה שאני לא מכירה, החשש להיות הנקודה החלשה בעיקר כי אני יודעת שהם ממש חזקים, והמרחקים הארוכים שלהם.
בשבת לפני שבוע הצטרפנו, בעלי ואני, והיה לי קשה מאוד, כולל משבר אישי בדרך ותחושה של "מה חשבתי לעצמי". אחרי שאספתי את עצמי סיימתי את הרכיבה בתחושה טובה.
הייתי בטוחה שהיא בחיים לא תזמין אותי שוב והאמת גם חששתי שתזמין אותי שוב...
אבל היא הזמינה גם השבת, הפעם זו היתה רכיבה מדרום עד לאזור שלנו וחזרה. חשבנו להצטרף רק לכיוון אחד ולהמשיך הביתה - מרחק חצי הדרך, מה גם שהוא במגמת ירידה, ניראה לי מרחקבר השג.
והיתה באמת רכיבה מצוינת. הגענו לחצי כל כך מהר אבל היה ברור ששנינו לא יכולים להמשיך חזרה כי זה אומר כבר לחזור מאוחר הביתה, וההסלמה הבטחונית באזור הכניסה אותי לחוסר שקט בלהשאיר את הילדים זמן כה רב בבית לבד. ואז בעלי הציע שאחזור איתם, הוא יעשה סיבוב קצר נוסף וימשיך הביתה.
וזה מה שעשיתי....הרכיבה הארוכה בחיי עד כה, כ80 קילומטר, הדרך חזרה היתה יותר קשה, כבר היה חם והעליות בדרך - אבל הייי עשיתי את זה! ואפילו נהנתי, מהרכיבה, מהחברה, מהתאגר מהכל. החזקים (יש ממש חזקים) דאגו ועזרו והיה מעולה! אנחנו יודעים שלא נוכל כל שבת להצטרף, כי לוגיסטית זה מסובך לשנינו אבל מתי שנוכל יהיה מעולה.
היום באימון אופנים, שזה אימון טכניקה (קדנס גבוה, רכיבה ברגל אחת, רכיבה בעמידה וכו...) בא אלי המאמן (שבעבר אמרתי לו שטריאתלונים זה לא בשבילי בגלל הרכיבה) ואומר "אני מבין שאת מתחילה להתידד עם האופנים"....האמת צודק! יש לי עוד המוןןןןןןן מה ללמוד כאן והמוןןןן להשתפר, אבל אפילו אני נהנת בדרך לשם.

 

[גמדים קטנים]

איזה יופי

מבינה לחלוטין איך את מרגישה עם החשש להיות הנקודה החלשה. שמחה לקרוא שהעזת והתגברת.

 

[סירונת]

נשמע מדהים

וואו כל הכבוד.
אני רוכבת כביש כבר כ-4 שנים ולפני כשנתיים הצטרפתי לאימוני קבוצה בקריטריום. היה יופי אבל ברגע שהצטרפתי לרכיבות שבת - כשלתי.
רכבתי רק שתי רכיבות שבת ולא עמדתי בזה מנטלית.
ברגע שנפער פעם ביני לבין הקבוצה - המוח העביר פקודה לגוף לעצור. לא יכולתי להמשיך.

כתבתי על זה אפילו כתבה שפורסמה במגזין "אופניים MBA".

יש לי רק להגיד לך - ש-א-פ-ו !!! מי כמוני יודעת כמה זה קשה ואת עשית את זה !

מאז דרך אגב, אני רוכבת לבד או עם חבר קרוב.

 

[oggi2]

האמת? זה די עצוב לקרא את מה שכתבת

אולי לא בחרת בקבוצה הנכונה, אולי הם היו חזקים/תחרותיים מדי. זה לא אמור להיות ככה, לא אחרי שנתיים של רכיבה.
מבחינתי רכיבה קבוצתית זה קודם כל בשביל הבטחון וזה לא מעט בכביש.. אני בן אדם שדי מעדיף להתאמן לבד/בזוג/בקצב שלו, אבל פה הבטחון משמעותי יותר. אם זה חשוב לך- אל תוותרי, לא חסרות קבוצות שמחולקות לרמות שונות ומתאימות גם לרוכבים מתחילים ברכיבה קבוצתית. עד שתופסים בטחון לשבת על מישהו ולא לחשוש (אני למשל לא שותה תוך כדי רכיבה בפלוטון חדש, לא מרגישה בטוח).
מנטלית גם לי קשה עם רכיבה קבוצתית, אני יוצאת מזה יותר מותשת בראש מאשר ברגליים, ואנחנו טוחנים לא מעט.
לפני שנה רכבתי עם קבוצה מאוד חזקה, כל עוד החזקתי איתם זה היה בסדר, ברגע שהגעתי נגיד, עם רגליים קצת עייפות מריצות ארוכות במהלך השבוע (הם היו רק רוכבים) זה היה מורגש. השנה החלטתי שלא מתאים לי לרכוב בעצימות כזו, והצטרפתי לקבוצה שאני יכולה גם סתם לסובב רגליים, ככה בסבבה בלי שיעירו לי.
או לפחות להתארגן על כמה רוכבים, זה יותר בטוח (את מכירה את הדף הזה https://www.facebook.com/groups/770213089677930/ ? .

 

[melon]

להוסיף לרשימה

של פעם ...