זכות של שיגרה...
רק 2 אזעקות - אחת ברעננה, השנייה באמצע פילאטיס בתל אביב...
זכות להמשיך בגדול את שגרת החיים הרגילים, אוזן לרדיו, לב לחדשות.
כשקמתי אתמול עם השעון, החלטתי שאני עייפה מדי לקום ולנסוע לת"א לאימון ים, שמוגדר ים סוער... חזרתי לישיון, אך קמתי שוב בעוד 20 דק'.. בדיוק מספיק זמן להעיץ את שגרת הבוקר להגיע לשפת הים להתחלת האימון... נדיעה לת?א, חנייה בתשלום, הליכה מהירה לנקודת המפגש... ואוי... ים סוער! החלטתי שאני לא נכנסת, עם ברכת המאמן לכל מי שלר מרגיש בנוח לא להיכנס. אני לא יכולה לעשות ריצה במקום... אז עשיתי "אחורה פנה"... כמה צעדים בכיוון החנייה (אולי אספיק לפחות לא לשלם).. ואז החלטתי שלא, אם כבר קמתי, ונסעתי מרעננה, ושילמתי לחנייה, אז גם אני נכנסת.
המאמן התאים את מתווה השחייה לתנאים ושחינו! חוויה של שחיות קצרות, פיטפוטים, צחוקים, הרבה הליכה איטית, תחושת אחוות הקבוצה. מאוד שמחה שנשארתי! עכשיו כל ים אחר ירגיש הרבה יותר קל בהשוואה!
הביתה, מקלחת, אוכל, מקלט, רופא ושעה וחצי פילאטיס חזרה בת"א...
ואני חוזרת על הברכה ומאחלת לכולנו יום שנוכל להתמודד, לעזור, לעטוף, להמשיך, אם אפשר, שגרה שכולל הענקת חוויות חיוביות לעצמינו.