כל הכבוד
אימון חשוב ל"מגירה"
נשמע שהיו לך הרבה סיבות טובות להרגיש ככה בריצה: רק השילוב של כאב הבטן וחוסר השינה כבר תורם הרבה...
 
ועדיין - אני חושבת שאת יכולה וצריכה להיות גאה בעצמך עד מאוד על ההתמודדות המנטלית, על המלחמה, על כך שלא ויתרת לעצמך ועשית פשוט הכל.
יש גם ריצות כאלו, יש גם אימונים כאלו, ודווקא כשיש לך מטרה גדולה שכזו מול העיניים - טוב שהריצות האלו מגיעות. להכניס אותן למגירה אי שם בראש, ולהיות מוכנה לשלוף את הריצה הזו, את המלחמה, ההתמודדות והידיעה שיש לך את תעצומות הנפש האלו, ושיש לך את הכוחות המנטליים האלו כשתזדקקי לכך. למשל אם תפגשי את הקיר במרתון...
 
כל הכבוד
 
מקווה שנחת טוב ואכלת טוב לקראת מחר. לפעמים דווקא אחרי אימונים שכאלו ההתאוששות קשה עוד יותר.