קצרים לסופשבוע

מור שלז

New member
מחלה והתאוששות

השבוע האחרון עבר עלי בסימן מחלה.
נראה לי שהגוף פשוט קרס מכל העומס והסטרס. חזרתי מהריצה בשבת והרגשתי כבר סימנים של התחלה ובלילה החום כבר עלה והתחלתי לסבול...
בראשון ובשני כמובן שויתרתי על האימונים (אם כי לעבודה כבר הלכתי ביום שני). שלישי ורביעי היו בסימן התאוששות עם אימונים קלים ומקוצרים והיום ניסיתי לחזור לתכנית האימונים שלי.

יצאתי לריצה, 3 שעות בקצב קל, תוך ידיעה שאם צריך אני מקצרת הביתה. לא הרגשתי שצריך לקצר - עד שהגעתי לשעתיים וחצי לתוך הריצה ואז כבר היה קשה... ריצת השרדות עד הבית.

וכמובן שכשהאיש שלי שאל איך היתה הריצה וסיפרתי כמה היה קשה בחצי שעה האחרונה ושאולי עוד לא הבראתי לגמרי, הוא שאל כבעל נסיון: "חצי שעה מתוך כמה?". התשובה שלי כמובן גרמה לו להתגלגל מצחוק ולהודיע לי שאם רצתי 3 שעות אני לא חולה, ולא אכפת לו מה היה בחצי שעה האחרונה


לפחות מבחינת הסטרס יש מגמת שיפור בעבודה. חלק גדול מהלחץ נובע מהתפקידים הנוספים שלי כמנכלית בפועל - ולפחות הלחץ הזה מתחיל לרדת ממני. השבוע הקרוב צפוי להיות קל יותר.

סופשבוע נפלא לכולן
 

tom696

New member
שוחים בחומר

http://www.nrg.co.il/online/55/ART2/592/306.html?hp=55&cat=323&loc=7
 

melon

New member
מקסים

יש חוג כזה בבריכה לידינו. למבוגרים עם חרדת מים קלה שרוצים ללמוד לשחות.
איזה כיף לראות אותם מעיזים להכניס את הראש למים או לשכשך במים. ממש כמו ילדים קטנים. לא יודעת איזה אחוז מהם באמת לומד לשחות אבל בשביל חלק רק להכנס לבריכה ולצוף עם הקל-קר זה שמחה גדולה.

( אני מלאת הערכה למי שבגיל מבוגר מנסה להגשים חלומות ישנים )
 

מור שלז

New member
לביאות בשטח: ריצטיול להתאוששות הגוף וגם הנפש

הבוקר שוב קבעתי עם חברצות ריצת יער. מראש הזהרתי אותן על מצבי, וגם תכננתי מסלול שיאפשר לי לחתוך מהר יותר לאוטו אם ארגיש שלא נכון לי לרוץ בשלב הזה.

נפגשנו במסילת ציון ויצאנו למסלול קסום על דרך בורמה, יער פרו וסיבוב גדול סביב יער אשתאול, משולב בנופים ומצפים.
היתה ריצה מדהימה! היה לי כיף לראות את החברצות, שלאט לאט בהדרגה אני חושפת אותן ליופי ולקסם של ריצות השטח, נהנות, מתרגשות ושוברות (שוב!) שיא מרחק, שיא של "זמן על הרגליים" בריצת השטח הארוכה בחייהן.

גם לי היה נהדר, למעט ההצטננות שקצת מפריעה לי לנשום דרך האף, לא הרגשתי צורך לקצר. פשוט זרמתי ורצתי בקצב נוח.

למעשה, בסיום הריצה הרגשתי הרבה יותר בריאה מאשר בתחילתה. אין כמו ריצטיול משובח עם חברות ונופים להתאוששות של הגוף וגם הנפש.

ולמה לביאות? כי רוכבי האופניים שפגשו אותנו על המסלול, היו מלאי הערכה ומפרגנים. ואחד מהם מיהר להכריז בהתפעלות: "איזה לביאות! כל הכבוד!"

ואכן, אני מאוד גאה בחברצות שלי. לגמרי לביאות!

שבת נפלאה לכולן
 
יום שכולו ספורט ואוכל


התחלתי את היום בשעה 5:30, 19 ק"מ ריצה עם חבר לקבוצת רצי גבעתיים.
אחה"צ עשיתי אימון כוח של שעה, לפי תכנית אימונים מובנית מהמאמן שלי.

נראה לי שהרווחתי את המקלחת (השניה להיום) ואת הקפה שלי בכבוד היום


כיף כיף
 
אוכל.. יאמי
הארוחות היום היו פשוט יאממממ

דייסת שיבולת שועל בבוקר היתה טעימה מתמיד ועם שילוב של פירות מהממים שעשו לי מצב רוח טוב

בצהריים הכנתי סלט עוף מהמם (חבל שלא צילמתי...)
ובערב סתם הסתפקתי בחביתה וסלט

וכל זה אחרי שאתמול בערב אכלתי ירקות מוקפצים עם עוף ופסטה ממש טעימים שהכנתי לי.

אז כל היום היה בסימן ספורט/אוכל/שינה
 

Loony Moony

New member
אבל

לא חם לאכול דייסה בקיץ הזה? אצלי הקוואקר מחכה יפה לימות החורף..
וגם.. סחתיין על הנחישות לקום בשעה כזאת בשבת. אני מתעייפת רק מהמחשבה על זה.!
 
אם לא נקום בשעה כזו, הריצה תהפוך שחיה


הלחות במהלך היום והערב פשוט בלתי אפשרית לתפעול

גם בשעה הזו היה לי קשה לפתוח את הנשימה שלי כמו שצריך, אבל זה היה הרע במיעוטו...
 
טוב אז יוגה /-:

איכשהו השבוע ברח לי מבין האצבעות. ביום היחיד שבכלל היתה לי אפשרות לרוץ, שחר הרס לי את הלילה והעדפתי לישון. את היוגה דחיתי לשישי בצהריים מחוסר אנרגיה, ובחמישי בערב בן הזוג בעט אותי מהביתה.
רצתי 2 דקות וחזרתי הביתה. פשוט לא היה לי כלום ברגליים.
בעזרת כוחות על כלשהם הגעתי ליוגה בשישי, וגם שם לא הייתי הכי אנרגטית, אבל לפחות עשיתי משהו.
ובשבת גם אם היה כח לא היה זמן. מאחלת לעצמי ששבוע הבא יהיה ספורטיבי יותר. ביקשתי ליום ההולדת של שחר מתנה - ריצת בטח - וכדאי לבוא בכושר.
 
למעלה