הDNF הראשון שלי
נתחיל מתקציר הפרקים הקודמים המסביר גם את העדרותי מהפורום:
שבוע שעבר מירוץ עדנים, מירוץ שטח בבית קמה, מרוץ לא קל, אווירה נפלאה. פוגשת את מלכת האולטרות במגרש הביתי שלה, מספר ימים אחרי שסיימה 3 מרתונים ב3 ימים, ובאה ל"ריצת התאוששות" (כמובן עולה על פודיום כללי בהתאוששות הזו). היא נותנת לנו הסבר על הדרך, וכמובן במה שהיא מגדירה כעליה מתונה אני משאירה את הריאות שלי בצד הדרך. אבל היה מופלא, רצתי מצויין - וכמעט כמעט הגעתי למטרה של לרדת את השעה למירוץ 10. מסיימת בזמן של 1:00:16.
השבוע יוצאת לטיול שנתי עם היבתניקים ברמת הגולן, מוזר לי להגיד אבל היה טיול מעולה. הילדים היו מקסימים, המסלולים מדהימים, ואפילו פירגנתי לעצמי ריצת בוקר עם ליווי מלכותי של שני שמיניסטים מתוקים שמשכו אותי קדימה.
בעיקר הייתי מרוגשת מעצמי שביום הטיול האמצעי, התחלקנו למטיבי לכת ו"כוכבי לכת", הלכתי במסלול הקשה והארוך של הזוויתן, כמעט 8 שעות והובלתי את הקבוצה. לפני 3 שנים לא הייתי מצליחה לעשות רבע מזה. חזרתי אתמול בשעות הערב המאוחרות מותשת, עיפה ועם רגלים בהחלט מורגשות.
היום מירוץ אשקלון, הוא היה מירוץ המטרה לרדת את השעה, מרוץ כביש, המאמן מלווה ומפייסר אותי. אחרי 2 קילומטר כואבת לי הרגל נורא....ממש נורא...מושכת בשקט עוד קילומטר וחצי, הקצב מעולה אבל הכאב נוראי. ואז הפסקתי, לא יכולתי לעשות עוד צעד, המאמן עוד ניסה לשכנע, אולי נלך, ואולי לאט, אבל אני לא רציתי, כאב לי, הייתי מאוכזבת וזהו זה נגמר. הלכתי את הדרך חזרה, מעודדת את חברי הקבוצה בדרכם חזרה, מחכה לבעלי שיגיע ומלווה אותו במטרים האחרונים (הוא בדיוק סיים פציעה קלה וחששתי אם יסיים - כמובן כמו גדול סיים).
אחר כך הלכנו לשחות בים, ביקשתי עוד סיבוב אחרי כולם, להוציא את כל הבאסה מהנפש - השחיה, הקור, הים, השקט עשו עבודה מופלאה.
אז זהו הDNF הראשון שלי, יודעת שאני יכולה לרדת מהשעה וזה עוד יקרה, פשוט זה לא קרה היום.....