זה היה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים, מדהים אבל קשה
הנסיעה לטבריה, האווירה במלון, הביחד עם בני הזוג והשותפים לדרך ובעיקר הפתעה שעשו לנו שתי חברות מהקבוצה שבאו להיות איתנו (כולל תינוקת בת 8 שבועות), הזמינו בסתר גם חדר במלון וצירפו את שמן להזמנה למסעדה - היה כל כך מרגש ונפלא.
המרתון התחיל מעולה, ממש, עד קילומטר 25 זרם בדיוק לפני התכנון. היו לי המון התלבטויות לגבי הביגוד אז דיי מהר הורדתי את החולצה הארוכה, הכובע והכפפות.
ה10 קילומטר האחרונים היו מלחמה מנטלית מטורפת, היה לי ממש ממש קשה והצלחתי לסיים בזכות ראש חזק שיש לי אבל בזמן פחות טוב ממה שרציתי. כל פעם הצבתי לעצמי מטרות קטנות : רק עד שלט הקילומטר הבא, רק עד התמרור, רק עד מעגל התנועה...ואז הגיע שער הסיום והבכי וההתרגשות, ובעלי והחברות שעטפו אותנו בחום ואהבה ואוכל ושתיה.
כל חלק בגוף כואב לי ותפוס ברמות מטורפות....ולמרות כל זאת אני חושבת איך לשפר במרתון הבא....מה שמראה שאשכרה אני פסיכית לגמרי.