ריצה ראשונה לסופ"ש הזה
היה שבוע קשה ומתיש בעבודה.
היה יום שמצאתי את עצמי בעבודה פיזית משמונה בבוקר עד שמונה בערב, ואז דוהרת הביתה, מספיקה להגיד שלום חפוז לקטנה שלי ויושבת לעוד שיחת ועידה משמונה וחצי עד תשע וחצי ומשם ממשיכה במיילים לתוך הלילה.
מתיש
העומס שנמצא עלי עצום כל כך, שאנשים סביבי מתחילים לדאוג שאני לא אקרוס, ואני מזכירה לעצמי ולהם שאני אולטרה-מרתוניסטית - אני מסוגלת לשאת הרבה מאוד קושי לפרקי זמן מסויימים
ולכן גם לא הספקתי להכנס לפורום השבוע.
ובמעט הפעמים שכן נכנסתי, בקושי ראיתי תגובות מה שקצת מעציב אותי. בהזדמנות אולי אשמח לשאול מה קרה לבית שלנו? לבית החם שכל כך הרבה נשים התחילו בו את דרכן בעולם הספורט?.
ולקצרים - איזה כיף שסוף סוף הגיע סוף השבוע. תכנית האימונים שלי הכתיבה שעתיים וחצי ריצה על אספלט (קצב יחסית מהיר לריצה ארוכה) וחצי שעה אחרונה של הריצה להגביר עוד יותר
לא פשוט. לא לגמרי עמדתי ביעדי האימון האלו, אבל בהתחשב במה שהראש שלי והגוף עברו כל השבוע - לא מפתיע אותי. חזרתי והזכרתי לעצמי שוב ושוב שהנצחון האמיתי הוא בהתמדה. הוא בעובדה שאני על הרגליים ורצה ומנסה.
וגם בחצי השעה האחרונה שנראו בה קצבים יפים למרות הכל.
לחיי הנצחונות הקטנים
לחיי הריצות האלו שמכניסות את הכל לפרופורציות
ולחיי העובדה שלכל שבוע יש סוף שבוע
סופש נפלא לכולן