קצרים לשבת והצעה

[גמדים קטנים]

קצרים לשבת והצעה

כיוון שרבות מאיתנו לא כותבות/מחוברות בסופ"ש, מה דעתכן לעשות קצרים סופ"ש במקום שישי ושבת בנפרד?

 

[רצה רחוק]

אין על החיים האלה # 8

רכיבת הבוקר מתחילה בצומת עופר. בתכנית- העליה לבית אורן, כפרים דרוזיים ומשם לגבעת עדה לקפה. לבטן שלי תכניות משלה ומהבוקר נרשמת סערה רצינית שגורמת לי, בלי להרבות בפרטים מיותרים, לרזות די מהר. זה מלווה גם בסחרחורת רצינית, שמופיעה כשאני מביטה למטה. איך רוכבים כך? מביטים רק קדימה, לא למטה!
יוצאים לדרך והפרטנר טוען שאני מטפסת דוקא בסדר גמור, למרות רוח הפנים שאנחנו מקבלים בעליה. מעוספיה ממשיכים לדלית אל כרמל, גולשים לאליקים ושם צריך לקבל החלטה. הבטן שלי מכתיבה כמה עצירות לא סימפטיות, אני ממשיכה לרזות תוך כדי תנועה ומרגישה שאני מרוקנת מאנרגיה. משום מה קופסת המלחים שהכנתי איננה בכיס החולצה. אני מחזירה מלחים מהמלאי של הפרטנר ומחליטה להקל על עצמי, ולהגיע אל גבעת עדה בדרך הקלה יותר ולא דרך בא"ח גולני. הדרך הקלה יותר מתחילה בדהרה מערבה לכיוון פרדיס. בינתיים הרוח הסתובבה והפכה מערבית, אבל בירידה, מה אכפת לנו. לקראת שפיה הפרטנר מציע שנטפס לזכרון יעקב, כי משם עד פרדיס מתבצעות עבודות בכביש ואין שוליים. העליה לזכרון יעקב דוקא עוברת בקלילות, משם דוהרים בירידה לבנימינה וממשיכים אל בית הקפה בגבעת עדה. איכשהו הרגליים מתפקדות בסדר גמור יחסית לאחת שממשיכה לרזות לאורך כל הרכיבה. השואה התוך בטנית ממשיכה לסירוגין, ואני כבר משלימה עם כך שהרכיבה היום תהיה קצרה מאד יחסית לשבתות רגילות, 3 וחצי שעות בלבד.
אבל בסיום הרכיבה יש לנו תכניות: כבר שבוע אני יודעת על מסיבת טראנס מחתרתית שמתארגנת ביער, ואתמול קיבלתי את המיקום המדוייק, לפיו גם תכננו את מסלול הרכיבה. משום מה נדמה לנו שהמוסיקה כבר נדמה, משום שבבוקר ניתן היה לשמוע אותה מהכביש, ואילו בצהריים לא שמענו דבר. מנסים את מזלנו בכל זאת ומגיעים. בשעת צהריים כזו, רבים מהחופרים כבר עזבו, נשארו רק כמה עשרות אנשים. אני נכנסת אל מיתחם המסיבה וישר קופצים עלי בחיבוקים כמה מחבריי למסיבות בעבר, כאלה שלא פגשתי שנים. הדי ג'יי מנגן פרוגרסיב רטרו, החבר'ה הם אותם אנשים מפעם, ממש פגישת מחזור. אני עם בגדי הרכיבה שלי (ונעלי ריצה) משתלבת כמו פעם בין הסטלנים המפזזים, מסרבת בנימוס כמו פעם לאלכוהול שמציעים לי, לא צריכה כלום חוץ מהמוסיקה. כמעט שעתיים של חפירות במסיבה, כולם מחייכים מאוזן לאוזן, הנאה צרופה, ומיציתי. הבטן כבר רגועה ואפשר לחזור ולמלא את הבור שנוצר בה

 

[גמדים קטנים]

אבל תגידי

אם הבטן בכזה יום רע, לא עדיף לתת לה לנוח במיטה?

 

[רצה רחוק]

לא...

כשיצאתי לרכיבה לא העליתי על דעתי שהעניין יימשך עוד שעות. גם רכבתי לא רע, בהתחשב במצב, ולא יכולה לומר שסבלתי מכל רגע. מהרכיבה עצמה נהניתי. בשבילי הכי גרוע זה לנוח במיטה בשבת. מתכון לדיכאון עמוק. אז אם אין מצב של מחלה שממש מפילה אותי, אני מעדיפה להישאר בתנועה, גם אם הפעילות מתונה יותר וקצרה יותר.

 

[רצה רחוק]

אין בעיה לאחד קצרים בסופ"ש

העם איתך!

 

[galyam7]

שבוע טוב!

אני דווקא כותבת מעט באמצע השבוע, ואם כבר אז בשעה מאוחרת, כשאני מתפנה...
בכל מקרה, רצתי היום (אתמול- בשבת). היה קטע, שרצתי בקצב שלי ואז הייתה איזו מישהי, והרבה זמן רצתי אחריה. עניין אותי, אם אצליח לעקוף אותה באיזה שלב, כי היה נראה לי קשה להחזיק הרבה בקצב שלה. בסוף היא עצרה ועקפתי

אז אולי בכל זאת, הטקטיקה של לשמור כוחות, כי "מי יודע מה יהיה מחר", טובה.
אבל זה תלוי כמובן מה המטרה. גם בבריכה, יש שחיינים ששוחים כמה בריכות ומהר, ואחרים (כמוני בין היתר), ששוחים לאט יותר, ולמרחק יותר גדול (ובלי אינטרוואלים).
מעניין אותי, אם זה גם אומר משהו על האופי. לי נראה שכן.

 

[גמדים קטנים]

לי גם נראה

יש אנשים שמתחברים למהירות ויש כאלה שלמרחק (ויש כאלה שגם וגם...)
אני גם טיפוס של מרחק, וזה נוח, כי האיטיות באה לי טבעי.

 

[אמא טובה לשתיים]

גם חושבת ככה נראה לי הכי מתאים...