קצרים לשבת - שבת נפלאה

[אמא לאינדיאנים]

קצרים לשבת - שבת נפלאה

חודש חדש מתחיל היום, שבת נהדרת לכולן.

 

[אמא לאינדיאנים]

ריצה ארוכה על רגלים עיפות

נתחיל מאתמול, אחרי הורדת אבק מסיבית מאופני הכביש שנחו בשלווה מאז הטריאתלון בספטמבר הצטרפתי לרכיבה קבוצתית - מה חשבתי לעצמי?! אבל זה היה אירוע מיוחד של הקבוצה והיה לי חשוב לקחת בו חלק....אז רכבתי 60 וקצת קילומטר, אחרי 40 הייתי גמורה, לא מבחינת סיבולת לב ריאה אבל כאבו לי הרגלים ובעיקר הגב. בזכות ליווי ועידוד (ובגלל העקשנות הפסיכית שלי) סיימתי. אחרי שנגמר היתה לי תחושה מצויינת אבל אין ספק שלפני הטריאתלון נשים צריך לחזור לרכיבה ולהשקיע בזה יותר, ואין ספק שזה היה "גדול עלי".

והיום ארוכה, 16 קילומטר, אני מתחילה והרגלים עיפותתתתתת, לא ברור לי איך אסיים. אחרי 6 קילומטר שאספתי את האיש לי, המצב השתפר וסיימתי בקצב טוב אבל אין ספק שהרגלים עיפות.

ואם כל זאת אני מודה לגוף שלי שמאפשר לי לעשות דברים, ולמוח שלי שאפשר לי לצאת מאזור הנוחות שלי אתמול ברכיבה (שהתחילה בהמון חשש ולאט לאט הוא התפזר).

שבת שלום!

 

[perach22]

המנוחה משתלמת....

ריצת השבת – מבחן איברים .... ביום שליש בערב אחרי שקואצ' "קרע" אותי בקצב 6 לכל אורך 8 ק"מ...
התחיל לי מן כאב בין הירך לאגן בצד שמאל של הגוף, שלמחרת התפתח לכאב קשה וכנראה דלקת שגרמו לי לצלוע...
בהמלצתו, העמסתי במגנזיום, ניורופן נגד דלקת, מנוחה טוטאלית והרבה בנגיי... עד שחשבתי שהריח שלו דבק בגופי לכל החיים..
נחתי יומיים שלמים, ובשישי בבוקר יצאתי לפילאטיס שיחזיר לי את העצמות, הגידים והשרירים למקומם,
ואכן הרגשתי הרבה יותר טוב, לקראת הבוקר לריצת שבת קודש...
כשאני יודעת שהפציעה הזו מרחפת מעל ראשי, יצאתי עמוסת נוזלים, מגנזיום, נורופן, ותמר לאנרגיה, וקצת דאגה וחשש,
החלטתי לרוץ את 9 הק"מ, לאט ולוודא שהכאב לא חוזר, היה לי חשוב לסיים את כל הריצה ללא התייחסות לזמנים והכי חשוב לוודא שאין כאב...
מרוב שליטה הריצה נפתחה לי רק אחרי 5 ק"מ... אבל לא היה אכפת לי...
לא היו לי כאבים אבל כן היו מיחושים שאינני מכניסה אותם לשום קטגורית כאב.. ומבחינתי הייתי בסדר עם עצמי...

עכשיו הולכת לנוח עוד קצת.. האיזור מורגש לי רגיש אבל לגמרי לא הכאב שהיה ביום רביעי...

וחודש נפלא שבסופו מבחינתי יהיה השיא לתכנית האימונים הנוכחית... 28.2.14....
ולאחריו כבר חושבת על היעד הבא... קוראים לו "חצי"
אבל לא זה מ"צ'רלי וחצי"...

שיהיה המשך שבת נעימה...

 

[מור שלז]

שני דברים שנשמעים לי מדאיגים

מצד אחד אני שמחה איתך על כך שהכאבים נחלשים, על כך שצלחת ריצה של 9 ק"מ.
ומצד שני בעקבות נסיון אישי כאוב - יש שני דברים שמדאיגים אותי במה שכתבת, וחשוב לי לשתף אותך.

1. ריצה עם משכך כאבים
כתבת שיצאת לרוץ עמוסת נורופן - זה סימן אזהרה ראשון. אני מאוד חוששת, במיוחד במצבים כאלו של "ספק פציעה/כאב" לרוץ עם משככי כאבים. הכאב הוא בסופו של דבר ידידו הטוב ביותר של הרץ והוא הסימן הראשון לכך שאולי משהו לא בסדר, ואולי כדאי לעצור/להאט/להוריד הילוך כדי לא לגרום לעצמנו נזק. כשלוקחים משכך כאבים לפני הריצה - זה עלול למסך את תחושת הכאב הזה, ולא נוכל לדעת שהגוף בעצם מבקש לעצור.

2. מיקום הכאב
הסימן השני שמדאיג הוא מיקום הכאב שכתבת - בין הירך לאגן. ושוב - אני כותבת אך ורק מנסיון אישי כאוב - האיזור הזה סביב מפרק הירך והאגן הוא איזור שיש בו מעט תאי עצב - ולכן לפעמים לא נרגיש את הכאב. נרגיש תחושה מוזרה, בלתי ניתנת להסבר, אולי תחושה כמו "חיכוך מוזר", או גרירה. כשרק התחלתי לרוץ היה לי כאב מוזר באיזור ההוא שלא ידעתי להגדיר. בהחניית מי שהיה המאמן שלי דאז המשכתי לרוץ (מתוך מחשבה שזה שריר תפוס/DOMS) וזה הסתיים בשני שברי מאמץ באגן והשבתה ארוכה מאוד. אף אחד סביבי כולל אני לא האמין לאבחנה - מאמן אחר שרץ איתי באותה ריצה היה בהלם וחזר ואמר בתדהמה: "לא יכול להיות שרצת על שבר! אני זוכרת שרצנו וסיפרנו בדיחות כל הדרך..." ובאמת זה לא כאב בריצה. מאז למדתי להזהר ולעצור ברגע שמופיעות תחושות מוזרות באיזור ההוא - הרבה לפני הכאב.

שוב, אני לא רופאה ולא פיזיותרפיסטית, וממש לא מנסה לאבחן דרך הרשת, רק יכולה להעיד מנסיוני האישי (הכאוב). ובכל זאת - הייתי מציעה לך שאם יש רגישות עדין - להתייעץ עם איש מקצוע. רק ליתר בטחון.

תרגישי טוב

 

[oggi2]

לפחות לסעיף 1. רק כי לשמחתי אין לי נסיון עם 2 (טפוטפו).
אני מאוד לא אוהבת כשמאמנים מוציאים/ממליצים לרוץ על משככי כאבים. בגדול אני ארוץ על משכך רק אם זה מירוץ מטרה ממש חשוב ואקח בחשבון את ההשלכות.
לבן גיי אין ממש פעילות נוגדת דלקת, אם כבר- וולטרן וגם זה בחאווה כזה.
ומצטרפת להמלצה להתייעצות. לפעמים אפשר לתפוס את זה בהתחלה ולחסוך זמן, כסף וכאב (גם לב..).
בהצלחה!

 

[perach22]

הבהרה נוספת

המאמן שלי לא אמר לי לרוץ עם משככי כאבים הוא בכלל לא ידע שרצתי שוב,
הוא אמר לי לקחת נורופן ברגע שאמרתי לו שיש לי כאב ולמקרה שיש דלקת ולנוח!!
ואכן וולטרן עוזר כמו כוסות רוח למת...

את הכדור הבוקר לקחתי על דעת עצמי,.... כשהחלטתי על דעת עצמי לצאת לריצה של שבת...

בתקווה שלא ניזקתי יותר... אחרי מה שרשמתן לי...

 

[perach22]

תודה מור

עמוסת נורופן... בעצם לקחתי רק כדור אחד...
ולגבי העניין השני אני בהחלט מקבלת את מה שאמרת...כי ממלמדי ומבעלי נסיון השכלתי, ואשים לב בימים הקרובים, עכשיו 4 אחה"צ... רצתי בבוקר ואני לא מרגישה את הרגל בכאב.. מאז הכדור ההוא של הבוקר לא נטלתי עוד אחד.... אני יודעת שהרבה פעמים הכאב החריף מגיע אחרי אימון, אבל כרגע שום דבר לא דומה למה שהיה ברביעי בבוקר ולא מתקרב....
ייתכן שבפציעה כזו תהיה הקלה כזו אחרי 9 ק"מ של הבוקר? אם זה אכן שבר מאמץ באגן?

בכל מקרה, כבר הרבה שנים יש לי רומנים עם אורטופדים ובשנים האחרונות אני תמיד דואגת שיהיה לי איזה תור מוזמן .. רק למקרה ש....
ובאמת עכשיו בדקתי שהתור הבא מוזמן לי ב 13/2... היה ואם... אני בטוח מגיעה אליו....

תודה על ההארה... זה איזור שבאמת מעולם לא היה לי בו שום מקרה..

 

[מור שלז]

כל הכבוד! פעמיים

כל הכבוד על הרכיבה המאתגרת אתמול, על היציאה מאזור הנוחות. אהבתי כל כך את התיאור שלך: "שהתחילה בהמון חשש ולאט לאט הוא התפזר" ואת האוירה הקבוצתית המיוחדת שנוצרה אצלכם, את הליווי והעידוד שקיבלת וכמובן הנחישות שלך (זו שאת קוראת לה "עקשנות פסיכית").

וכל הכבוד גם על היכולת לרוץ 16 ק"מ על רגליים עייפות! לא ברור ולא טריביאלי!

פעמיים כל הכבוד

 

[אמא לאינדיאנים]

תודה

 

[גמדים קטנים]

מרשים בהחלט

60 ק"מ על אופני שטח ואחרי זה 16 ק"מ ריצה זה משהו שראוי להודות עליו לרגליים.

 

[אמא לאינדיאנים]

אופני כביש....ממש לא שטח

למרות שעל השטח שלי רכבה מישהי, אבל רק מחצית מהדרך, שזה גם המון בעיני.

 

[מור שלז]

להקשיב לתחושה הפנימית

הבוקר לא יצאתי לרכיבה.
תוכננה רכיבה לא קלה, והיתה לי תחושה פנימית לא טובה.
הגוף היה מותש - אחרי רצף אימונים לא פשוטים ברביעי, חמישי ואז שישי. יצאתי לריצה הארוכה בשישי עם הרבה לבטים, על גוף עייף וכואב, והתמודדתי ויכולתי לריצה הזו, אבל חזרתי ממנה גמורה.

כל שישי ניסיתי להתאושש מהריצה הארוכה, אבל הגוף כאב גם השרירים וגם המפרקים (ואני מאוד חוששת מכאבים מפרקיים). הלכתי לישון מוקדם בלילה וקיויתי להתאושש, אבל הבוקר קמתי עייפה, כאובה ועם תחושה פנימית לא טובה.

וחששתי. חששתי לצאת לרכיבה קשה (עם כמה רוכבים שלא פגשתי, אבל הבנתי שהם חזקים מאוד) על גוף מותש. חששתי מהתמודדות עם ירידות כשהראש והגוף עייפים כל כך (ובמיוחד אחרי ההתהפכות בשבת שעברה). חששתי כי לא הכרתי את המסלול, ולא ידעתי איפה אני אוכל לחתוך במידת הצורך.

ובעיקר חששתי מפני שהפעם האחרונה שהיתה לי תחושה פנימית לא טובה שכזו, ויצאתי בכל זאת כי זה היה "אימון מפתח חשוב" - חזרתי להכרה בבית החולים בתוך גוף מרוסק והתחלתי בדרך ארוכה של שיקום ומאבק לחזור לעצמי.

אז הבוקר הקשבתי לתחושה הפנימית שלחתי SMS ביטול וחזרתי לישון.

וכמובן שהשד הקטן על כתף שמאל צועק לו עכשיו: "סתם ויתרת לעצמך! ויתרת כי פחדת!" ואין לי מה לענות לו... אז הוא צועק. שיצעק.

שבת נפלאה לכולן

 

[גמדים קטנים]

שיצעק

העיקר שאת יודעת למי להקשיב

 

[אמא לאינדיאנים]

טוב שנחת טוב שהקשבת

איך את היום?

 

[tamark4]

יהיו עוד

היו עליות קשות במיוחד בשבילך !

 

[melon]

קצרים בסימן חיות...

סוסים
נפתח בברכת שנה טובה. "גונג הא פה צאוי".
ראש השנה הסיני צויין ביום שישי. השנה היא שנת הסוס.
אם נולדתן בשנים : 1942, 1954, 1966, 1978, 1990 אתם סוס. וזה אומר שאתם אנשים שמחים, אופטימים, אהובים ונבונים. יופי.

אני אגב נולדתי בשנת העכברוש ....

הסבירו לי שזה דוקא בסדר

זאבים
סיפרתי שלפני מספר שבועות ,בריצה עירונית , פגשתי זאב ערבות. אז הנה עוד אחד (הפעם מצרפת תמונה).
בגלל תנופת הבנייה וצמצום שטחי המחייה הטבעיים אפשר לראות אותם יחסית הרבה.
מסוכנים ? המקומים טוענים שלא לאנשים , ואז מוסיפים "בדרך כלל".

זברות
באחד משיטוטי במרכז הקניות מול המשרד שלי ,עברתי ליד חנות הספורט. זה בעייתי כשיש חנות ציוד ריצה מול המשרד.
באותו יום תפסו את עיני זוג מכנסי ריצה זברה. אורך שלושה רבעים.
משהו משהו.
כזה לא ראיתי. נכנסתי, נעימות מאוד. יש אפילו כיס
אני ממש לא זקוקה לזוג נוסף
אבל זברה ?
המחיר לעומת זאת היה פחות נעים ועמד על קרוב ל60 דולר.
לא זברה.

אתמול עברתי "במקרה" (תמיד במקרה ...) והבחנתי במדבקה כתומה חיננית. חמישים אחוז ?
וזה זברה !
אז מאתמול אני בעליו של מכנס ריצה זברה. כבר לא יכולה לחכות ללבוש.
לצערי גל קור איימתני עושה את דרכו אלינו אז הזברה תחכה בארון חודש חודשיים



דורבן
כל מילה מיותרת.

מבאס אותי מאוד מאוד
מאוד

 

[perach22]

אני סוסה... נולדתי ב 1966

איזה כיף לי

 

[גמדים קטנים]

עם המכנסיים האלה

צריך להזהר שלא יתפוס אותך זאב תוך כדי ריצה...

 

[melon]

וואללה ...

אימון מהירות ?

 

[oggi2]

טוב, לא מאמינה שעשיתי את זה, אבל

הלכתי לבדוק. אני שור.
ולטענתם- שוורים נולדו להיות מנהיגים. הם משרים אמינות אך יכולים להיות שתלטנים. הם מתאימים להיות רופאים מנתחים או ספרים

ובכן- פחחח. עזבו רגע מנהיגות, אבל כירורגיה זה הקטע השנוא עליי בקליניקה, ואפילו את הפוני של הילדים אני גוזרת עקום. שיהיה.
המוכנוס הורס! צריך אומץ, מה שנקרא- לא מנומר כי אם מזובר, אבל מדליק לאללה