קסם על שני גלגלים: והפעם עין השופט
לאט לאט אני מתאהבת באופני השטח. במרחבים, בירוק שבעיניים, באתגר, בחברותא הזורמת והנעימה. ואת כל אלו אני מקבלת מדי שבת בבוקר.
כבר מאמצע השבוע מתחילים התכנונים: קובעים איזור כללי, מסגרת זמן, ואני מתחילה לחרוש ולחקור ולחפש מסלולים שעונים על כל הקריטריונים שלנו: מרובי עליות, מאתגרים את הכושר, אבל מתאימים לנו (ובמיוחד לי, הפחדנית שבחבורה) מבחינה טכנית. כשנמצא מסלול מתאים, אני שולחת אותו לחבורה לאישור, ואז מורידה אותו לשעון שלי לצורך ניווט מהיר, ולמפה הטופוגרפית בטלפון בתור גיבוי.
(יום אחד אני אכתוב פוסט על רכיבת/ריצת שטח, כיצד הטכנולוגיה יכולה להתגייס לעזרתנו וקצת טיפים ומראי מקומות למי שרוצה להתחיל).
השבוע באופן בלתי תלוי ת' הודיעה שהיא בטבעון, וד' ואני בדיוק דיברנו על גיוון, ואולי רכיבה צפונית וכך מצאנו את מתחילים בעין השופט, רוכבים במסלול מעגלי גדול, עם הרבה מרחבים, גבעות מתגלגלות, ירוק בעיניים ו... תחושת החופש שאני כל כך אוהבת ברכיבה.
מסלול לא קל (אולי זה קשור לשעתיים וחצי ריצה מאתמול?), השבילים מלאי אבנים שמתגלגלות לנו מתחת לגלגלים והופכים את הרכיבה לקשה יותר מבחינה פיזית וגם מבחינה טכנית. אימון מצויין עבורי ברכיבה על אבנים, לאט לאט אני מרגישה ככל שהשעות עוברות שהרכיבה זורמת יותר. לקראת הסוף אפילו העזתי לרדת ירידת אבנים מדורדרת שכזו (עוד נצחון קטן שאספתי ביום הזה
).
הנופים סביבנו מתחלפים בין מרחבים פתוחים לגבעות ירוקות ומיוערות. בשלב מסויים אפילו הגענו לגבעת הרקפות ועצרנו לפיקניק קטן בתוך כל הנוף הזה, אבל לאכזבתי עוד לא מצאנו רקפות, מוקדם מדי...
חזרה למכוניות ות' ואני יוצאות לריצה קצרה של רבע שעה. עכשיו שחזרתי להתאמן לפי תכנית, אני יודעת כמה שהריצה הזו חשובה במיוחד אחרי הרכיבה הארוכה.
ד' מחכה בסבלנות ואז אנחנו יושבים למה שהפך למסורת: בירה בזלת מול הנוף
אין כמו בירה טובה, בחברה טובה, אחרי רכיבה טובה ונוף מדהים מול העיניים.
ואני מרגישה איך השעות האלו שבילינו יחד בחיק הטבע ממלאות לי את המצברים, ומכינות אותי לקראת ההתמודדות של השבוע הקרוב.
כמה טוב שיש
ויש חברוכבים (כל הזכויות שמורות לתמר...)
שבת שלום וחג שמח לכולן