קצרים לשישי - סוף שבוע נפלא

[אמא לאינדיאנים]

קצרים לשישי - סוף שבוע נפלא

החורף חזר "בקטנה" - שיהיה סוף שבוע נהדר!

 

[אמא לאינדיאנים]

פתאום לא בא לי....

בדרך כלל הארוכות של הקבוצה בשישי, ואני לא מצטרפת אליהן כי אני רוכבת עם בעלי, כי זה לא מסתדר משפחתית כי לא.
אתמול נפתחה ההזדמנות כן להצטרף היום. קובעת עם האחרים, סוגרת דברים באימון השחיה שהיה אתמול בערב (ואגב היה אימון מעולה!).
ב3:00 בלילה הקטנה מעירה אותי, בגלל שאחת הכלבות שלי משגעת אותה. זו כלבת פקינז חרדתית מהגשם והיא בסטרס מטורף לא נותנת לישון - בנוהל אני נותנת לה חצי ווליום וחוזרת לישון. חוזרת לישון עם ההתלבטות מה לעשות עם בעוד שעתים וחצי שהשעון יצלצל הגשם ימשיך.
והגשם ממשיך בטרוף, רעמים וברקים אדירים, השעון מצלצל ולא בא לי - לא בא לי לרוץ בגשם, לא בא לי הבוץ, לא בא לי לנהוג הביתה חזרה רטובה, לא בא לי.
אז לא....התפנקתי בעוד כמעט שעתיים שינה.
הארוכה תעבור למחר!

 

[מור שלז]

נשמע מצויין!

לצאת לרוץ ארוכה אחרי שינה מועטה וקטועה זה לא רעיון טוב.

כמה טוב שנתת לעצמך את השינה הזו, את הפינוק הזה (שהוא לא כזה פינוק, אלא די הכרחי).

תיהני בריצה מחר

 

[רצה רחוק]

צודקת!

בתור אחת שעשתה בחורף הזה הרבה אימונים שלא בא לה, לקראת הישראמן, אני רק מחכה ליום שאחרי, כדי לחזור ולעשות, לפחות למשך כמה חודשים, רק מה שבא לי... אנחנו כאן כדי להינות ואסור לשכוח את זה.

 

[מור שלז]

יש גם ימים כאלה... ריצת מלחמה

ריצה שהחלה ב-5:45 מהבית, רצתי לפארק, שם פגשתי חבר מהקבוצה ורצנו יחד עוד שעה, ואז נפרדתי ממנו והמשכתי לבד.
הריצה הרגישה קשה מהקילומטר הראשון. לקחתי ג'ל כבר בהתחלה כשנזכרתי ששכחתי ארוחת בוקר, וזה עזר קצת, אבל עדיין היה קשה. כל הזמן.
5 ק"מ לסיום החלטתי לעשות הפסקה בקפה. הצטיידתי שם בעוד ג'ל לדרך חזרה, לקחתי הפוך גדול חזק חזק וכדורי מלח (לחץ הדם שלי תמיד נמוך, ולפעמים בריצות בגלל אבדן מלחים הוא יורד אפילו יותר ואז אני מרגישה רע), ישבתי להפסקה קצרה עם חברוכבים, ואז יצאתי לסיים את הריצה הזו.
החברים, שלא רגילים לראות אותי ככה, דווקא הציעו שאוותר, הציעו לתת לי טרמפ הביתה, אבל אני רציתי לסיים את הריצה כמו שצריך.
יש גם ימים כאלה שהריצה קשה יותר מהצפוי והרגליים פשוט לא סוחבות. ולפעמים זה סימן שצריך להקשיב לגוף ולעצור ולפעמים צריך להלחם עד הסוף.
היום בשבילי היה יום של מלחמה. ושלוש וחצי שעות אחרי ו- 30 ק"מ ברגליים אני מרגישה שניצחתי בקרב הזה.

והשיר שליווה אותי בדרך היה השיר הזה, שהרגיש לי מתאים כל כך:
http://www.youtube.com/watch?v=btX_zkj9vXg


אלוהים נתן לך במתנה
דבר גדול, דבר נפלא
אלוהים נתן לך במתנה
את החיים על פני האדמה

נתן לך את הלילה והיום
אהבה תקווה וחלום
קיץ, חורף, סתיו, אביב
נשמה טובה להביט סביב

סופשבוע נפלא לכולן

 

[גמדים קטנים]

התאוששתו מהירה

 

[מור שלז]

תודה

אגב, את מזהה איפה צולמה התמונה?

חשבתי עליך הבוקר כשרצתי שם... נזכרתי איך עשינו שם יחד אימון "טכניקת ריצה בירידות" ובטיפים המעולים שנתת לי אז. וחשבתי איזו דרך ארוכה עשיתי מאז בריצות שטח ובירידות טכניות - ועדיין - אני לוקחת אותך ואת הטיפים שלך איתי מאז.
אז שוב תודה

 

[רצה רחוק]

כמו תמיד, את השראה!

לא מבינה איך אפשר לשכוח ארוחת בוקר... אני קמה מורעבת בבוקר וישר מסתערת בעיניים עצומות על הלחמניה עם הדבש. טוב שהצלחת למרות הכל לנהל את המלחמה הזו ולא לתת לה לנהל אותך, לנצח גם בקרב הזה ולזכור שמחר יום חדש

אגב, חידשת לי עכשיו: לא ידעתי שאבדן מלחים מוריד לחץ דם (גם אצלי הוא נמוך, אבל אני רגילה לתפקד כך).
אחלה שיר!

 

[מור שלז]

תודה

ולגבי המלחים...

פעם, כשהתחלתי להתאמן, היה לי מנהג מגונה: בסוף כל תחרות, במיוחד במזג אויר חם - הייתי מתעלפת.
לסיים תחרות מבלי לאבד הכרה 10-15 דקות אחרי הסיום - היה הישג.

זה היה רופא הספורט שעלה על הבעיה, והסביר לי שאצל אנשים שסובלים מלחץ דם נמוך כמוני, אבדן המלחים בעקבות ההזעה, בשילוב עם הנפילה הפתאומית בלחץ הדם שמתרחשת באופן טבעי ברגע שעוצרים את הפעילות - יכול לגרום לאובדן ההכרה.

שילוב של מלחים, יחד עם פרוטוקול שחרור מדוקדק (הורדה הדרגתית מאוד של הדופק) - פתר את הבעיה.

 

[מור שלז]

נשים באקסטרים: הטור של שרי בשי

http://www.shvoong.co.il/he-IL/217/1135/

שרי בשי, אחת מרצות האולטרה הבכירות והמנוסות בארץ משתפת בטור מרגש, אישי ומלא חוש הומור על חוויות הריצה בהריון.
שווה קריאה!

 

[אמא לאינדיאנים]

הקישור הנכון לטור יפיפה!

 

[רצה רחוק]

שילוב קטלני

לחץ בעבודה+טייפר+PMS עצבני... עומס כבד בעבודה, למזלי בן הזוג והבנות בסקי בצרפת, מה שמאפשר לי לטחון יותר שעות בעבודה. האימונים השבוע קצרים יותר, למעט אימוני השחיה שהם קריעת ים סוף, ארוכים ואחד מהם גם כלל מהירויות לא אנושיות, שדי פירקו אותי. הרכיבות בבוקר כואבות, בקצה האצבעות, כאבי קור איומים, שעוברים רק אחרי 40 דקות ראשונות של רכיבה. לא יודעת אם אני רוכבת בסדר או לא, כי הרוח הפסיכית משנה את הקצבים, ומד וואטים אין לי וכנראה שגם לא יהיה לי (לא בא לי להשתעבד לעוד שוטר). ריצות ההחלפה דוקא נעשו מהירות יותר במעט, בתקווה שזה מלמד משהו על קצב הריצה בתחרות. בארוחת הפסטה אצל הדודה רחל, מלכת רצי חוף הכרמל, לקראת מרתון טבריה, שהגיעו אליה עשרות רבות של חברצים שלי, התגבשה לה התכנית לשנה הבאה- לחזור אל מרתון טבריה (ולדלג על הישראמן, כי אי אפשר גם וגם). פתאום בא לי לחזור ולרוץ שם עם כל החבר'ה, להאמן איתם ולהתרגש איתם. האימונים לישראמן כפו עלי לא מעט בדידות: למעט ריצת ההחלפה בשבת, רוב הריצות שלי נעשות לבד, השחיה לבד, ומאחר ואני גם עובדת לבד, קצת נמאס לי מהלבד הזה. אני מתגעגעת לאימונים של קבוצת הריצה, מתגעגעת לריצות ביער עם החברצים ואפילו לשחיה עם עוד אנשים.
אני חושבת שאני מוכנה לישראמן, מרגישה שהמאמן (תום מרמרלי, פשוט תותח אמיתי) הכין אותי בצורה נכונה, הצליח לגרום לי להשתפר בכל הענפים מבלי להפצע (שמוליקיפוד ברקע אבל לא החמיר). עכשיו צריך רק ליפול על יום טוב, שבו הכל יתחבר כמו שצריך. אני מנסה להרחיק ממני את תחילת ההתרגשות, מצפה כבר לשובם של בן הזוג והבנות (בראשון בלילה). למרות שהישראמן עוד לא הגיע, אני כבר עושה תכניות לינואר הבא וכבר החלטתי שלא להרשם לישראמן המלא בשנה הבאה. תחילה חשבתי להרשם לחצי ישראמן אבל אז החלטתי על מרתון טבריה- לנסות לשפר את השיא שלי מ-2010. הכרזתי שלא ארשם לשום תחרות אחרי הישראמן, לפחות עד ספטמבר, אבל פתאום הדליפו לי שמתוכנן חצי מרתון בעיר שלי באביב. אז מה, לא נרוץ???

 

[מור שלז]

נשמע שאת הכי מוכנה שאפשר

כיף לקרוא אותך ככה.
נשמע שאת מצליחה לשלב את הכל, לאזן את הכל, להתרגש אבל במידה ויותר מהכל - את נשמעת שלמה ויודעת בדיוק מה את רוצה.

הכי כיף לקרוא אותך ככה: "אני חושבת שאני מוכנה לישראמן, מרגישה שהמאמן (תום מרמרלי, פשוט תותח אמיתי) הכין אותי בצורה נכונה, הצליח לגרום לי להשתפר בכל הענפים מבלי להפצע" - כל כך לא מובן מאליו.

נשמע שאת כל כך שלמה עם הדרך שבחרת בה, עם האופן שבו ידעת להשקיע את כל כולך, ולא פחות מכך - יודעת בדיוק מה את רוצה הלאה...

מחזיקה לך אצבעות לישראמן (וגם לינואר הבא...)

 

[saribashi]

תודה!