קצרים לשישי: סופשבוע כבר כאן
- פותח הנושא מור שלז
- פורסם בתאריך
לא הספקתי לכתוב כאן על האימון הפתוח
עוד שבוע מטורף עבר עלי. לא מתלוננת, אני מתה על כל האקשן והאדרנלין הזה - אבל לא נשאר זמן לנשום כמעט (ועכשיו אני בכלל לא נושמת בגלל ההתאוששות מהמחלה).
השבוע הזה חזרתי להתאמן, כבר ללא חום, אם כי משתעלת ולא ממש נושמת, אז אני מנסה לחזור בהדרגה, לעשות מה שאני יכולה ולהקפיד על התאוששות.
וכמובן יש את האימונים שאני מעבירה, והשבוע ביום רביעי היה עבורי אימון מיוחד, סוג של סגירת מעגל: אימון פתוח שאני העברתי.
האימונים הפתוחים היו המצאה שלי כבר לפני הרבה שנים, לפני מירוץ האופניים הראשון לנשים. אף אחד לא חשב שאפשר לעשות את זה, שמאמנים יתגייסו, שיסכימו. מאז אימצנו את הקונספט גם לטריאתלון נשים, למרוצי הנשים הבאים ועוד...
ותמיד זו הייתי אני שפניתי למאמנים וביקשתי מהם לתת אימונים. ניסיתי לאזן ולודא שיקבלו תמורה בצורת חשיפה חיובית להם ולקבוצה (בסופו של דבר - זו פרנסתם...).
והשנה, בפעם הראשונה, כמאמנת, אני העברתי אימון פתוח.
הופתעתי מכמות הנשים שהגיעו (בכל זאת שש בבוקר לפני יום עבודה!).
הקפדתי על אימון משולב ומגוון, דגש על טכניקה, הסברים, תרגילי חיזוק בסיום. הרבה עבודה על אלמנטים של הכושר שחשובים במיוחד לריצה, אבל לא תמיד אנחנו מגיעות אליהם בריצה רצופה.
היה כיף לראות את הרצינות, את ההשקעה, את ההתמסרות של הנשים שהגיעו לאימון.
היתה גאווה לראות את החברה הותיקים שלי בקבוצה מקבלים בברכה את האורחות ותומכים ועוזרים.
סיפוק עצום לראות את החששות והפרפרים שלפני, ואז את החיוכים מלאי הסיפוק שאחרי.
האושר שבנתינה
והבוקר שוב קמתי לאמן, והתאמנתי בעצמי. אימון דואתלון שכלל שעה ריצת שטח, אימון אופניים חזק ועוד ריצת החלפה קצרה אחרי. אימון לא קל, במיוחד למי שחוזרת ממחלה ומשתעלת ללא הפסקה, אבל עשיתי מה שיכולתי...
ואני מסתכלת לאחור על השבוע הזה בסיפוק גדול.
נכון, לא התאמנתי כמו שאני רגילה ואוהבת, לא כל יום, ולא בנפחים שאני אוהבת כל כך. אבל עדיין התאמנתי (קצת). ועדיין הצלחתי לשלב גם עבודה חדשה מאתגרת ותובעני, גם לאמן וגם לתת קצת מעצמי.
סיפוק.
סופשבוע נפלא לכולן
עוד שבוע מטורף עבר עלי. לא מתלוננת, אני מתה על כל האקשן והאדרנלין הזה - אבל לא נשאר זמן לנשום כמעט (ועכשיו אני בכלל לא נושמת בגלל ההתאוששות מהמחלה).
השבוע הזה חזרתי להתאמן, כבר ללא חום, אם כי משתעלת ולא ממש נושמת, אז אני מנסה לחזור בהדרגה, לעשות מה שאני יכולה ולהקפיד על התאוששות.
וכמובן יש את האימונים שאני מעבירה, והשבוע ביום רביעי היה עבורי אימון מיוחד, סוג של סגירת מעגל: אימון פתוח שאני העברתי.
האימונים הפתוחים היו המצאה שלי כבר לפני הרבה שנים, לפני מירוץ האופניים הראשון לנשים. אף אחד לא חשב שאפשר לעשות את זה, שמאמנים יתגייסו, שיסכימו. מאז אימצנו את הקונספט גם לטריאתלון נשים, למרוצי הנשים הבאים ועוד...
ותמיד זו הייתי אני שפניתי למאמנים וביקשתי מהם לתת אימונים. ניסיתי לאזן ולודא שיקבלו תמורה בצורת חשיפה חיובית להם ולקבוצה (בסופו של דבר - זו פרנסתם...).
והשנה, בפעם הראשונה, כמאמנת, אני העברתי אימון פתוח.
הופתעתי מכמות הנשים שהגיעו (בכל זאת שש בבוקר לפני יום עבודה!).
הקפדתי על אימון משולב ומגוון, דגש על טכניקה, הסברים, תרגילי חיזוק בסיום. הרבה עבודה על אלמנטים של הכושר שחשובים במיוחד לריצה, אבל לא תמיד אנחנו מגיעות אליהם בריצה רצופה.
היה כיף לראות את הרצינות, את ההשקעה, את ההתמסרות של הנשים שהגיעו לאימון.
היתה גאווה לראות את החברה הותיקים שלי בקבוצה מקבלים בברכה את האורחות ותומכים ועוזרים.
סיפוק עצום לראות את החששות והפרפרים שלפני, ואז את החיוכים מלאי הסיפוק שאחרי.
האושר שבנתינה
והבוקר שוב קמתי לאמן, והתאמנתי בעצמי. אימון דואתלון שכלל שעה ריצת שטח, אימון אופניים חזק ועוד ריצת החלפה קצרה אחרי. אימון לא קל, במיוחד למי שחוזרת ממחלה ומשתעלת ללא הפסקה, אבל עשיתי מה שיכולתי...
ואני מסתכלת לאחור על השבוע הזה בסיפוק גדול.
נכון, לא התאמנתי כמו שאני רגילה ואוהבת, לא כל יום, ולא בנפחים שאני אוהבת כל כך. אבל עדיין התאמנתי (קצת). ועדיין הצלחתי לשלב גם עבודה חדשה מאתגרת ותובעני, גם לאמן וגם לתת קצת מעצמי.
סיפוק.
סופשבוע נפלא לכולן
גמדים קטנים
New member
איזה כיף
שיעבור השיעול מהר
שיעבור השיעול מהר
פנאי רציני
כתבה מכלכליסט -
"הפנאי הוא הזמן הכי חשוב בחיינו, ולכן ראוי שנתייחס אליו ברצינות"
"פנאי הוא אחד הגורמים העיקריים לשינוי חברתי. הוא המוסד הכי חופשי שיש, והוא מציע מקום רב להתנסות. אם לא יהיה פנאי, לא יהיה שינוי חברתי".
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3627538,00.html
כתבה מכלכליסט -
"הפנאי הוא הזמן הכי חשוב בחיינו, ולכן ראוי שנתייחס אליו ברצינות"
"פנאי הוא אחד הגורמים העיקריים לשינוי חברתי. הוא המוסד הכי חופשי שיש, והוא מציע מקום רב להתנסות. אם לא יהיה פנאי, לא יהיה שינוי חברתי".
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3627538,00.html
גמדים קטנים
New member
אין על החיים האלה...
הבוקר מתחיל בריצת הרים ביער עופר. רבים מחברי הקבוצה שוחררו מהריצה הזו לרגל מרתון פריז, אבל זכינו לאורח- בנו של אחד הרצים, רץ אולטרה צעיר ומהיר בטירוף, שעולה על הפודיום בכל תחרות (מתגורר בחו"ל). אני אמורה להוביל את המהירים יותר, אבל הם מהירים ממני ונאלצים מדי פעם לחזור אלי כדי לקבל הוראות להמשך הדרך (לא כולם הכירו את המסלול). בשלב מסויים הם מתקדמים, אני רצה בקצב הנוח לי, אבל כעבור זמן מה חוזר אליי רץ האולטרה, חשב שטעה בדרך. נתתי לו הוראות להמשך, הוא שעט קדימה, חזר מדי פעם כדי לקבל הנחיות, עד שבקילומטרים האחרונים כבר נשאר עם העגלה הזקנה ופטפטנו. היה מדהים לראות מקרוב אלוף בינלאומי עם סגנון ריצה יפהפה, מהיר וקליל כמו איילה, ואיזה כבוד לרוץ לצידו. בסיום הרץ הצעיר יצא להמשך האימון שלו, אני נסעתי אל החוף לקפה עם חברצים, חלקם מאלה שרצו ביער וחלקם רצו בחוף, וכבר בדרך, כשראיתי ים פלטה, החלטתי לשחות בים. חודשיים כמעט לא שחיתי בים משיקולי קור ומדוזות. היום פשוט הייתי חייבת. בעודי שותה קפה לפני השחיה, טריאתלט מקבוצה אחרת הציע להצטרף אלי לשחיה, נכנסנו למים עם כוננות מדוזות ויצאנו לדרך. 3 ק"מ נפלאים בים צלול ושקט, המצוף הכתום שלי מחובר אליי לצרכי ניראות. פה ושם הבחנתי במדוזות די גדולות, אבל דו הקיום נשמר: הן למטה, אנחנו למעלה. עם זה אני יכולה להסתדר.
המדוזות אינן מרפות מהחוף שלנו. כולי תקווה שהן ייעלמו במהרה, עוד לפני שיגיע הזמן להוריד חליפות...
הבוקר מתחיל בריצת הרים ביער עופר. רבים מחברי הקבוצה שוחררו מהריצה הזו לרגל מרתון פריז, אבל זכינו לאורח- בנו של אחד הרצים, רץ אולטרה צעיר ומהיר בטירוף, שעולה על הפודיום בכל תחרות (מתגורר בחו"ל). אני אמורה להוביל את המהירים יותר, אבל הם מהירים ממני ונאלצים מדי פעם לחזור אלי כדי לקבל הוראות להמשך הדרך (לא כולם הכירו את המסלול). בשלב מסויים הם מתקדמים, אני רצה בקצב הנוח לי, אבל כעבור זמן מה חוזר אליי רץ האולטרה, חשב שטעה בדרך. נתתי לו הוראות להמשך, הוא שעט קדימה, חזר מדי פעם כדי לקבל הנחיות, עד שבקילומטרים האחרונים כבר נשאר עם העגלה הזקנה ופטפטנו. היה מדהים לראות מקרוב אלוף בינלאומי עם סגנון ריצה יפהפה, מהיר וקליל כמו איילה, ואיזה כבוד לרוץ לצידו. בסיום הרץ הצעיר יצא להמשך האימון שלו, אני נסעתי אל החוף לקפה עם חברצים, חלקם מאלה שרצו ביער וחלקם רצו בחוף, וכבר בדרך, כשראיתי ים פלטה, החלטתי לשחות בים. חודשיים כמעט לא שחיתי בים משיקולי קור ומדוזות. היום פשוט הייתי חייבת. בעודי שותה קפה לפני השחיה, טריאתלט מקבוצה אחרת הציע להצטרף אלי לשחיה, נכנסנו למים עם כוננות מדוזות ויצאנו לדרך. 3 ק"מ נפלאים בים צלול ושקט, המצוף הכתום שלי מחובר אליי לצרכי ניראות. פה ושם הבחנתי במדוזות די גדולות, אבל דו הקיום נשמר: הן למטה, אנחנו למעלה. עם זה אני יכולה להסתדר.
המדוזות אינן מרפות מהחוף שלנו. כולי תקווה שהן ייעלמו במהרה, עוד לפני שיגיע הזמן להוריד חליפות...
גמדים קטנים
New member
אוי זה נורא המדוזות האלה
מצחיקה שיטת ההובלה שלכם. טוב שאף אחד לא הלך לאיבוד
מצחיקה שיטת ההובלה שלכם. טוב שאף אחד לא הלך לאיבוד
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.