אז כך נראית ריצת הכנה לטראנס אלפ...
הצטרפתי לריצת הכנה פתוחה של המשלחת לטראנס אלפ (4 trails )- הפעם במגרש הביתי שלי- לכאורה...רק לכאורה משום שבפועל רצנו במקומות שבהם לא הייתי בעבר בריצה (בחלקם הייתי ברכיבה). הקבוצה של גווין קנינג והראל נחמני הגיעה לריצת הכנה בכרמל, נשלחו הזמנות לריצה והחלטתי לנסות. היציאה מעין הוד- הישר לתוך שביל ישראל, סינגל טכני למדי שבהמשכו מערת אצבע, אחר כך ירידה במדרגות עד לצומת אורן. עד כה- מסלול חדש עבורי. עכשיו מתחיל החלק המעניין- ריצה בעליה של בית אורן עד צומת דמון. כל כך הרבה פעמים טיפסתי ברכיבה, אבל מעולם לא רצתי בעליה הזו, למעט בחלק שבין קיבוץ בית אורן לצומת דמון, שזה חלק ממסלול הריצה שלי דרך נחל כלח. רצים עם תיקי מים מלאים על הגב, העליה הזו ממש לא פשוטה לריצה! אפילו הרשיתי לעצמי בקירות לעבור לכמה מטרים של הליכה כדי לייצב דופק ולאסוף כוחות להמשך. עצירה בצומת דמון לחכות לכולם. הראשונים ירדו למטה אל האחרונים ושוב טיפסו. אמנם הגעתי למעלה בין הראשונים, אבל החלטתי שאין לי שום סיבה לטפס פעמיים, אז נחתי לי. כשלא מתאמנים לשום דבר- הכי כיף... ממשיכים מצומת דמון בירידה טכנית בנחל אלון. כאן מתברר שהחבר'ה מאומנים וטכניים, מתגלגלים במהירות במורד בעוד אני, עדיין עם היד הפצועה, יורדת בחשש ובזהירות. עד מהרה יורדים אל בקעת אלון המדהימה. לא נותר זמן רב להנות ממנה, כי מתחיל הטיפוס להר שוקף. תחילה בשביל רחב ועד מהרה בסינגל טכני וסלעי. בדרך לאותו סינגל נעצר גווין ליד עליה תלולה בטירוף וגם קצת בוצית למראה, ואמר שמטפסים למעלה ויורדים, עד שהאחרונים יגיעו... הבטתי על העליה, הבטתי על הלק החדש שמרחתי אתמול ושאמור לכאורה להינעץ בבוץ ואמרתי שאין מצב... אני לא מתאמנת לשום דבר, למה לי לטפס עם הציפורניים ואיך בכלל ארד משם??? נשארתי למטה והיו עוד כמה שהצטרפו אליי. כשראיתי כמה קשה לכולם לרדת, הבנתי שצדקתי... אחרי הטיפוס בסינגל הסלעי אל הר שוקף, המשכנו בסינגלים ובשבילים יפהפיים, עברנו את מלון יערות הכרמל, המשכנו בסינגלים של שביל ישראל. לא תמיד התאפשרה הריצה, לעתים זה נראה כמו טיול שנתי. אבל הי, אני לא מתאמנת לשום דבר, אז מה אכפת לי? הזמן עבר בכיף ענק, החבר'ה מקסימים, נחמדים ומלאי אנרגיות טובות. בשלב מסויים התברר שממש מאוחר. מעל לכביש העולה לבית אורן, היה פיצול בשביל- דרך ארוכה ודרך מקוצרת שתוביל אותנו למטה אל הכביש. בחרתי בקצרה כי הזמן נעשה דוחק, ירדנו בהליכה בשביל התלול עד לכביש, משם ריצה מהירה עד לצומת אורן. כאן החבר'ה חזרו אל שביל ישראל עד לעין הוד. אני בחרתי לרוץ על הכביש בשל מחסור בזמן, ופשוט המשכתי על הכביש עד כביש 4, משם לצומת עין הוד וטיפוס בכביש התלול עד לרכב. אספתי בדרך קצת יותר מ-25 ק"מ, קצת יותר מ-1000 מ' טיפוס והמון המון כיף. תובנה אחת קטנה וברורה יש לי מהיום (ידעתי שזה כך, אבל זה חידד את העניין)- אני מעדיפה מסלולים שניתן טכנית לרוץ אותם ברצף, ללא שבילים טכניים וסלעיים שמאלצים אותי לעבור להליכה... ועוד תובנה- עברנו בכמה שבילים שאני חייבת לחזור אליהם לטיול עם הילדים.