מתכבדת לפתוח שרשור קיטורחג|בוכה |

[פרפרי אהבה]

מתכבדת לפתוח שרשור קיטורחג|בוכה

|

כל הקיטורים, תלונות ומה שביניהם על ערב החג, החג עצמו וכו'...

 

[פרפרי אהבה]

ראשונה

לפני שעברנו לארה"ב, 2 המשפחות היו עושות ביחד את ארוחות החג הגדולות וזה היה מאוד נחמד- כל פעם צד אחר הזמין אליו ואם לא לארוחת חג הגדולה אז לארוחת חג השנייה וככה נשמר השלום בין שתי המשפחות.
&nbsp
מאז שעברנו- הם הפסיקו את המנהג הזה וכבר לא נפגשים בחגים, מידי פעם מדברים בטלפון אבל לא מעבר לזה.
&nbsp
ההורים שלי ואח שלי הולכים להיות לבד לגמרי בארוחה היום וזה ממש כואב לי כי זה ככה כל שנה מאז שעברנו

ההורים של בעלי שהם גם לא משפחה ענקית עושים אצל קרובת משפחה אחרת שלהם ונוצר מצב שזה ככה בכל ארוחת חג במקום שיעשו ביחד.
&nbsp
אז כמובן שלא יכולה להתערב יותר מידי וזו החלטה של שני הצדדים ונראה לי שפשוט לחמותי נמאס מזה שאמא שלי לא מזמינה אז גם היא לא מזמינה (שזה לגיטימי שנמאס לה מזה, מאוד מנסה לשכנע את אמא שלי כן להזמין איזה חג גדול וכן לשמור על קשר) אבל זה צובט בלב שזה ככה.
&nbsp
אמא שלי לא רוצה להתארח אבל כמובן מתלוננת באוזני בכל שיחת טלפון על זה שהם יהיו לבד. הצעתי לה לארח אולי חיילים בודדים אבל היא מסרבת בתואנה שאין לה זמן לבשל יותר מידי אבל עם היכרות עם הנפשות הפועלות ברור לי שהיא הכינה מספיק אוכל לסדר ל-20 אנשים.
&nbsp
סתם- כל שנה וכל חג גדול עולים רגשות האשמה שלי לגבי זה ולגבי ההחלטה לעבור לפה- לא מצטערת שעברנו כי זה היה שינוי לטובה, אבל יש את כל מה שמסביב שעושה לא טוב.
&nbsp
ואנחנו פה גם לא ממש חוגגים- היינו אמורים עם זוג חברים וזה לא יוצא לפועל, הזמינו אותנו אבל למקום ממש רחוק ובמצבי מעדיפה לא להתרחק וכן להישאר קרובה לבית החולים. חשבנו ללכת לארוחה קהילתית אבל זה 100 דולר לאדם וזה כסף שמעדיפה להשקיע בדברים אחרים במיוחד שגם היה צריך להתחייב כבר לפני שבוע-שבועיים וקשה להתחייב עם הצירים האלה אז פשוט נעשה ארוחה בבית- לא הכי חגיגי אבל יותר טוב מכלום. הבעל רצה רק סלמון בתנור ואיזו תוספת קטנה אבל זה לא חגיגי בכלל אז בנוסף לסלמון נוסעת במונית עוד מעט לחנות שיש בה קייטרינג יהודי לקנות כמה תוספות של חג כמו גיפלטע ,חרוסת ואיזו תוספת מיוחדת ונצרף את זה לארוחה - פתרון נחמד, מקווה שיהיה אוכל נורמלי.

 

[debby12]

רגשי אשמה/חשבון נפש הם חלק בלתי נפרד

בדיוק דיברתי אמש בטלפון עם חברה (אמריקאית יהודיה, ממש לא ישראלית, וגם לא ממש מחוברת ליהדותה). הזמנתי אותה להצטרף אלינו לסדר ואז במסגרת שיחה כללית היא אמרה שבדיוק אחיה [שבכלל גר בחוף המערבי] משגע אותה.... [לא משנה הנסיבות - אבא שלהם נפטר לא מזמן ויש סיבוכים נלווים].

בקיצור - אמרתי לה שזו מסורת יהודית בת אלפיים שנה, ושזה לא חג "אמיתי" אם המשפחה שלך לא משגעת אותך. אז אולי היא חושבת שהיא לא ממש יהודיה כבר אבל זה בא קומפלט בדי אן איי והיא פרצה בצחוק מתגלגל ביותר

גם אצלנו זה ככה לגמרי. משפחות ההורים שלנו לא עושות דברים ביחד ואנחנו אי שם בפאתי מערב. ומהיותנו גרים רחוק, בד"כ אנחנו עושים את הסדר רק אנחנו וזהו. השנה במקרה חברה טובה התקשרה לפני 4 ימים ואמרה יאללה-נעשה-ביחד. אבל לא תמיד זה קורה. מדובר בחברה אמריקאית, אז זה לא יהיה בעברית, אבל נעשה לימונדה.... [ונמטיר על הילדים מיני מרשמלוז בתור מכת ברד]

אל תתבאסי

. ליל סדר שקט אחרון -- את תראי שעוד תיזכרי בו בערגה. וכשלא תהיי בהריון תוכלי לטוס לארץ (עם בן זוגך והבת שלכם

) ולחגוג עם המשפחה. ויום אחד היא גם תשאל את הקושיות...

 

[פרפרי אהבה]

צודקת, אבל לצערי זה בלתי נשלט ועולה כל שנה

בחגים הגדולים.
הקטע הוא שבאמת מבינה את כל הצדדים- כדי לפתח ולשמור על יחסים (לא רק עם 2 המשפחות אלא עם המשפחה המורחבת והחברים) צריך להזמין ולא רק לצפות להזמנה וצריך לבנות את הקשר הזה.
&nbsp
הייתה לי שיחה מאוד מעניינת עם חמותי על זה והיא אמרה במפורש שכשהיינו בארץ הם עשו את ארוחות החג המשותפות רק כדי להקל עלינו שלא נצטרך לבחור והיה ברור שזה מפסיק אחרי המעבר שלנו. דיברנו על זה בהרחבה והייתה באמת שיחה טובה לגבי זה. אני אנסה גם לשוחח על זה עם אמא שלי ולומר לה שזה מפריע לי שהם עושים לבד ושכן יעשו את המאמץ לארח ולשמור על קשר עם ההורים של.
&nbsp
לנו בסוף היה ממש נחמד-סידרנו שולחן יפה, הבעל הכין דג סלמון ואני קניתי בבוקר במו ידיי כל מיני מאכלים של חג ותוספות והיה לנו חגיגי ונחמד סה"כ. לא יאמן- סדר אחרון לפני שהופכים להיות הורים. היה בזה משהו ממש מרגש!

 

[קטנים כגדולים]

אני לא חושבת שצריך להפריע לך איך ההורים שלך חוגגים ...

ברור שאם זה קשה להם אז הלב נצבט ואת יכולה לייעץ ולהאיר את עיניהם. אבל אם אין שיתוף פעולה מהצד שלהם - אין הרבה מה לעשות אלא רק לשחרר ולקבל את הדברים כפי שהם, כי לא נראה שהם הולכים להשתנות.

באופן אישי, המשפחה של בן זוגי הפכה למשפחה שלי אבל אני לא מצפה מההורים שלי להרגיש אותו הדבר. כשיש כימיה בין המשפחות זה נהדר, אבל לרוב זה לא כך, הרבה פעמים מדובר באנשים עם מנטליות שונה שהדבר היחיד שקושר אותם הוא שהילדים נשואים זו לזה ובהמשך יש נכדים משותפים ... אצלינו היו כמה נסיונות לחבר שלא היו מוצלחים במיוחד והיום הקשר הוא נימוסי - מתקשרים לאחל חג שמח וחוגגים יחד ארועים מיוחדים בלבד (לאחרונה - בר מצווה, והלוואי ורק בשמחות!)

אם אלה היו ההורים שלי - הייתי מעודדת אותם לעשות חגים דווקא עם בני המשפחה המקוריים שלהם (במידה ויש) - האחים והאחיות שלהם או בני דודים ... אנשים שהם גדלו והתבגרו איתם והם מכירים היטב ויש סיכוי שהם מרגישים בנוח איתם (בשאיפה).

יכולה לספר לך עלינו - שהשנה ההורים שלי לא בארץ בחג ואחותי הזמינה אותנו (אנחנו זוג ושני בנים) לבוא איתם להורים של בעלה לליל הסדר. זו משפחה שאני מאד אוהבת ונהנית להתארח אצלהם, אבל איכשהו בלי ההורים שלי לא הרגשתי בנוח, לא נראה לי כל כך שייך. חברות אחדות שלי (כל אחת לחוד) כששמעו שאנחנו לבד בליל הסדר הזמינו אליהן וממש התלהבו מהאפשרות - ואני סירבתי בנימוס, כי אלה חברות שלי, אבל המשפחות פחות מכירות, וזה קצת הימור. הרגיש לי הכי נכון לעשות את הסדר לבד, רק אנחנו והיה מאד מוצלח: בישלתי ממש בקטנה וקנינו גם אוכל מוכן, ערכנו שולחן חגיגי עם הכלים שמוציאים תמיד רק לכבוד אירוחים, ופרחים וכל סמלי החג, קראנו בהגדה (עד סופה!) צחקנו המון (וזה ממש כואב להתפקע מצחוק על בטן מלאה!). הדבר היחיד שדילגנו עליו היו הפקקים

ההורים שלי ואחותי כל הזמן ניסו לשכנע אותי שזה לא בסדר לחגוג לבד, שרוח החג היא לבלות עם אנשים אהובים ושזה לא בסדר שאני מונעת מהילדים שלי ארוע מרובה משתתפים. אבל עם הבנזוג החלטנו שזה הכי נכון לנו ובאמת היה מבחינתינו שמח וכיף. ובחג הבא אם וכאשר הורי לא יהיו פה (ועם משפחת הבנזוג אנחנו לא עושים כבר הרבה שנים כי הצורה שבה הם חוגגים לא מתאימה לנו) - יכול להיות שיזמינו אותנו ונחליט ללכת על זה, ויכול להיות שנחליט לארח אצלינו (אחרי שיש לנו ניסיון ב"להרים" סדר) ויכול להיות ששוב נחליט לחגוג סוליקו - זו בהחלט אופציה לא רעה בכלל מבחינתינו, אז נראה ....

 

[פרפרי אהבה]

תודה על מה שכתבת

אני מאוד מנסה לשחרר ולא להתערב כי זה שלהם.
היום קצת דיברתי על זה עם אמא שלי ועודדתי אותה כן לשמור על קשרים- גם במשפחה המורחבת וגם עם המשפחה של בעלי כי אי אפשר לצפות לקשר חברותי מעבר לפעם ב... שנפגשים אם לא מזמינים ולא יוצרים קשר.
&nbsp
אמא שלי מנהלת סוג של פנקסנות שלי אישית מאוד קשה איתה

&nbsp
מקווה שהשיחה השפיעה, נראה לי שהיא הבינה את המסר שניסיתי להעביר לגבי זה שאי אפשר לצפות שיזמינו ויזמינו אם היא לא מזמינה ולא יוזמת מפגשים וכו' (שוב- לא רק עם המשפחה של בעלי אלא גם עם המשפחה המורחבת שלנו).
&nbsp
פשוט כל יום אני שומעת על כמה קשה שהם קצת בארץ כי אני בחו"ל, וכמה זה לא פשוט להיות לבד בחגים וכל מיני דברים שהם נטו מניפולציה רגשית שמנסים להפעיל עליי. ברור לי שזה קשה להם אבל כשהם לא רוצים לארח או להתארח- קטונתי מלעזור.

 

[עדיקים]

אני לא הייתי מתערבת

זה שלה ובחירה שלה.
כתבת למעלה שהיא לא מזמינה וכנראה בגלל זה לא מזמינים אותה, זה מזכיר לי סיפורים של חמי וחמותי שמספרים כל פעם על חברים שיודעים רק לבוא להתארח ולא מזמינים לארח ופשוט הם הפסיקו להזמין אותם יום אחד כי לא מתאים להם שכל הזמן הם מארחים ולא מזמינים אותם.
זו הבחירה שלה ואם היא רוצה לקטר על זה תני לה לדבר תכילי אותה וזהו מבחינתך אין לך הרבה מה לעשות בנדון.
יכולה לספר לך ששנה שעברה היינו רק אנחנו וההורים של בעלי וזה היה אחד מלילות הסדר המקסימים ביותר שהיו לנו. מאוד חששתי מהלבד הזה אבל זה מה שיצא ויצא מעולה.

 

[פרפרי אהבה]

האמת שפשוט נגמרה לי הסבלנות בהקשר להקשבה לזה

בגלל זה גם הייתי מאוד ישירה ואמרתי לה היום לגבי העניין של אי אפשר לצפות שיזמינו וישמרו על קשר כשאת לא עושה את זה בעצמך.
&nbsp
ובאמת היה לנו נחמד ביחד, במיוחד כשהבחור הבין כמה זה חשוב לי שנעשה משהו חגיגי ולא סתם עוד ארוחה או לצאת למסעדה (שלרוב אני לא נהנית-גם בהריון וגם לא בהריון

).

 

[mykal]

מצטרפת לעדיקם ומוסיפה

לי יש כמה מחותנים, ואינני חוגגת איתם שום חג.
לכל אחד יש המשפחה הגרעינית שלו.גם אם היא קטנה.
אין לי שום ענין שהם יהפכו להיות המשפחה המורחבת שלנו.
למרות שהיחסים בהחלט טובים.
משתתפים בשמחות אחד אצל השני ולצערינו גם במקרים עצובים.
אני אירסתי נכדה, אז המחותנים "הלא שייכים" לארוע התקשרו ובירכו.
הרצון שלך הפוך את ההורים שלך ובן זוגך למשפחה הוא מלאכותי ומיותר.

לגבי אמא שלך --שמתלוננת--שחררי, את לא אמא שלה שצריכה
למצוא לה פתרונות לחג.
אם רוצה קהל--הולכים לבית מלון וחוגגים ליל סדר מרכזי,
(אני עשיתי זאת השנה בגלל נסיבות חיים אחרות--היה כיף גדול.)
ומי שלא רוצה עם הרבה חוגג לבד ולא מתבכיין.
תרגיעי. ותהני ממה שאת עושה. ןתבני את חייך כפי שנכון לך.
את אמא שלך כבר לא תשני.רק אל תקחי ללב.

 

[פרפרי אהבה]

צודקת

כנראה שפשוט נהייתי חסרת סבלנות- לשמוע כל יום במשך חודש ויותר על זה...
&nbsp
אני בנאדם מאוד רגשי אבל גם מאוד מעשית- משהו מפריע לי- אני אעשה משהו בנדון... קשה לי עם הגישה הזו של התחשבנויות וכולם חייבים אבל לא לעשות מאמץ.
&nbsp
אבל יש לי הרגשה שכן משהו חלחל אצלה כי הנה יש מפגש משפחתי של המשפחה המורחבת וההורים שלי לשם שינוי הולכים לזה.

 

[mykal]

מבקשת לומר ביחס

למשפט האחרון שלך---
ביום שלא את תחפשי את הפתרון לתלונות שלה,
אבל היא תרגיש שיש צורך שיש לו פתרון ממקום אחר--
היא תשתמש בו. כל עוד היא נתלית בך--היא משחקת ברגשות שלך,
את מאפשרת לה ל"שקע" באופי שאת מבקרת במשפט השני שכתבת כאן.
אם בגלל האופי שלך--לחפש מעשיות--פשוט תגידי זה כך לטובה.
כמו "למה עזבת אותה ועברת לארה"ב"--ובמקום להרגיש אשמה, תגידי לה:"חשבתי שאת דוקא שמחה--שכך אני זכיתי לתהריון, והנכדה תדע הרבה עליך" תשאירי את זה כך--תראי איך התפקיד המסורתי שלך ישתנה.

 

[debby12]

לדעתי יש לך 5 גורמים מסבכים את הסיטואציה שתיארת....

1. הסיבוכים הכלליים/כל השנה מזה שעברתם לגור כה רחוק. אני מכירה את התחושה...

2. העובדה שמדובר בחגים שתמיד עושים בלגן בראש - מה שמגביר את הקיטורים שלהם ובכלל

3. הורים "מיזנטרופיים" משהו מהסוג שלא מזמין אף פעם אבל לא מפנים שיש לכזו התנהלות תוצאות ישירות. בנוסף נשמע שאמא שלך מנסה "להשליך" עליך את האחריות הזו על זה שהם "לבד" - שהיא ממש ממש לא אחריות שלך, גם אם עברת לגור רחוק.

4. העובדה שאת בהריון בחודש תשיעי, מה שמחדד יותר כל רגישות אפשרית. אני לא צוחקת - אני רצינית. זה עניין פיזיולוגי של הורמונים שמטריפים את המערכת

לא פשוט בכלל. רבע הכוס המלאה היא שגורם מס' 4 ייפתר בקרוב

.

 

[debby12]

אה - ארבעה....

חיברתי את החמישי לשלישי בסוף

 

[פרפרי אהבה]

אני לא חושבת שהיא מנסה להפיל עליי את האחריות

לזה שהם לבד- היא פשוט משתפת אבל בדרכה שלה זה גורר מניפולציות של לגרום תחושות אשמה כי יש לשתף ויש לשתף וכשחוזר המשפט "הו הנה עוד נכדה שאני לא אראה מעל פעם בשנה" זה כואב וצובט בלב.
&nbsp
ברור שיש השלכות לבחירות שלנו בחיים- אני מאוד שמחה שעברנו לפה כי המעבר שינה וביגר אותי ומאוד עזר לי לעבור את הטיפולים רחוק מכולם אבל יש לזה הרבה קשיים והשלכות בין אם כלכלית, רגשית או אפילו מבחינת הקריירה.
&nbsp
דווקא מבחינת חודש תשיעי והורמונליות- פחות מרגישה את זה, אפילו הבחור אמר שאני יחסית לא הורמונלית

(עד שזה מגיע לשעות העבודה שלו לאחרונה

).

 

[הרוכש לסוסים]

אני לא יודעת אם זה ישנה כי הרגשה זו הרגשה וקשה להתווכח איתה

אבל, אני רק אשתף לגבי המשפחה הספיציפית שלנו -
אני ובן זוגי בזוגיות כבר כמה שנים טובות (שנים טובות לא רק כצורת ביטוי

) וההורים של שנינו לא זאת בלבד שאינם חוגגים יחד את ליל הסדר ו/או ארועים חגיגיים אחרים אלא שמעולם לא נפגשו, לא שוחחו בטלפון ולא תקשרו בשום דרך.
ולא בגלל שיש למי מהצדדים בעיה עם הצד השני, פשוט לא היה לאף צד דחוף ו/או חשוב מספיק להפגש או לדבר.
בן זוגי ואני חושבים שהיה יכול להיות נחמד לו היו נפגשים, אבל גם מסכימים שזה לא קריטי ואפשר לחיות בלי זה

(אגב, אם זה משנה, בן זוגי ואני חיים יחד, ידועים בציבור, משפחה לכל דבר, אך לא נשואים למקרה שעולה התהיה איך זה שההורים לא נפגשו אפילו בחתונה. פשוט לא התקיימה כזאת

)
לעומת זאת, את ליל הסדר חגגנו אצל ההורים של אשתו של אח של בן זוגי ועם המשפחה שלה, של גיסתו, אנחנו נפגשים לא מעט למרות שזו "קרבה" רחוקה יותר כביכול (או לא כביכול). למה? כי ככה יצא. ככה מתאים.

בקיצור - אנחנו נפגשים עם מי שרוצים ומתאים. ואם לא - לא בכוח

שוב - זה רק המקרה הפרטי שלנו וזה לא אומר שזה יתאים לך/ם. רק רציתי להראות שיש גם מקרים "כאלה"

 

[פרפרי אהבה]

וואו, והם לא ביקשו להיפגש?

בלי קשר לחתונה כן או לא- ההורים שלנו נפגשו לפני שחתונה הייתה בכלל בדרך

&nbsp
ברור שנפגשים עם מי שמתאים, פשוט קיוויתי ששתי המשפחות שגם ככה קטנות יתאחדו וימשיכו במסורת כשאנחנו לא בארץ, אבל הגעתי בימים האחרונים להבנה שזה עניין ובחירה שלהם ואין לי שליטה בזה.

 

[הרוכש לסוסים]

אז זהו, שלא

הם לא ביקשו להפגש. לא בגלל שהם שמעו משהו ״לא בסדר״ על הצד השני, לא בגלל שיש איזושהי בעיה. פשוט כי... למה בעצם? אני לא שואלת על מנת לקנטר. אני שואלת ברצינות. למה ״צריך״? כי זה עוד שלב שצריך לעבור כמו במסכים במחשב?

לא בוער להם, לא חסר להם, יכולים לחיות בלי זה, אז... לא

ואגב, אני מנחשת שאנחנו מאותה ״תפוצה״

ככה שגם אנחנו משפחות לא ממש מרובות קרובים, בלשון המעטה ...

 

[פרפרי אהבה]

אצלנו ההורים הכירו למיטב זכרוני כשעברנו לגור ביחד

זה לא היה משהו בגדר חובה, אבל שני הצדדים רצו להיפגש ולנו לא הייתה בעיה עם זה.
העיקר שהכל עובד -מה זה משנה אם נפגשו או לא

 

[debby12]

אצלנו "הכרחנו" את ההורים להיפגש לפני שנישאנו

זה קצת מסובך. היינו שנינו סטודנטים בחו"ל, ועמדנו להתחתן (שם), אז נראה היה לנו הגיוני להפגיש את ההורים שלו עם אמא שלי.

אז הם נפגשו והלכו יחד לאכול ארוחת ערב במסעדה. אני זוכרת את התיאור ממנה שזה הרגיש להם קצת מוזר ומלאכותי (קצת מין בליינד דייט כזה). הם גם לא ידעו אם הם אמורים לדבר על כסף/עזרה ל"ילדים" אז זה הרגיש כמו נושא מטריד באוויר שכזה. בסוף שניהם הודיעו שהם יעזרו כמיטב יכולתם

למזלי הם סה"כ משכבות די דומות באוכלוסיה מבחינת השכלה (אפילו מאותה האוניברסיטה כולם), רמת חילוניות, מוצא, וכאלה. כך שזו היתה ארוחת ערב קלה יחסית

אבל למרות כל הנ"ל הם ממש לא בקשר היום. הם לא מתארחים אחד אצל השני בחגים (ההורים שלו לא "עושים" חגים אז הם גם לא יכולים...) והם לא נפגשים באופן יזום. אמא שלי הזמינה אותם איזה עשר פעמים לכל מיני אירועים חברתיים שערכה. הם מעולם לא הזמינו בחזרה אז היא הפסיקה. אף אחד מכולם לא מתלונן על העניין ולכולם חיי חברה פעילים - רק לא אחד עם השני.

הם נפגשים רק לפני/אחרי ביקורים אצלנו כדי להחליף רשמים ו/או לתת אחד לשני מתנות לקחת לילדות.

 

[עדיקים]

היו קיטורים לפני אבל נגמרו לגמרי אחרי

רוצה לשתף שהיה מקסים ומוצלח ביותר.
אירחנו את המשפחה של האיש, בגלל שאני לא יודעת להעזר אפילו שהציעו קיבלו תפקידים קטנים ביותר ואת הרוב אני הכנתי.
פעם ראשונה שעושה פסח, יש הרבה ברכות והרבה הכנות ללפני האוכל וזה גרם להרבה הכנות ברגע האחרון.
מכיוון שאני יודעת להתארגן מראש קניות סיימתי בשישי בבוקר בביקור וקניית ירקות בשוק היתה חוויה נהדרת אוהבת ללכת לשוק הסחורה שם מעולה.
האוכל היה בכמויות מטורפות כרגיל ונשאר המון, היום הוזמנו לגיסתי אז במקום לאכול שאריות בצהריים אכלנו תבשיל שהיא הכינה במיוחד לחג ואני מאוד אוהבת. הבאתי איתי קינוח שנשאר מאתמול וגם היום היה מוצלח ביותר.
חופש עם הילדים זה כייף אבל גם עמוס ביותר בפסח עם המצות שהם כל הזמן רעבים.