התחיל בהמשך סאגת ההשפלה והביזוי שעברתי והמשיך בשיחה טובה שהיתה לי עם הבוסית.
 
יש נסיונות מצד ה"גברת" להראות לי "תזהרי, אני פה מעלייך" אבל איך אמרה לי הבוסית שלי, מי שעושה את מה שהוא עושה בפרהסיה ובעוצמה כזו, הוא זה הקטן.
 
 
אני מצוננת, קטנצ'יק מצונן ובוקעות לו שיניים אז הוא לא מסכים לאכול כלום ונרדם רק על הידים. אני מגיע לערב חצי מיובשת. ההורים עוזרים המון, ועדיין, מתיש. שיצאו כבר!
וקיבלתי מכתב מהמורה שמזמין אותי לפגישה נוספת עם היועצת. ושדואגים לילד. בית ספר נהדר. כבר אמרתי לא??
בפגישה נדון במצב הרגשי של הילד. ואיך ליצור מצב שירגיש טוב ורצוי...
אחרי הטראומה של בית ספר יסודי - זו בהחלט הרגשה טובה ומעודדת.
יש לי למחר שתי פגישות מרגשות. מצב רוח אופטימי.