סיפור לשבת - מכתב מדניאל
מכתב מדניאל
דניאל הוא אדם שאוהב לאהוב, אחד שתמיד יש לו משהו חיובי להגיד.
כשמישהו שואל אותו מה שלומו הוא עונה: " אם מצבי היה טוב יותר
הייתי שני אנשים." פשוט טיפוס חיובי ואופטימי.
כשעל אחד החברים שלו היה עובר יום רע, דניאל היה שם בשביל לומר לו להביט על הצד החיובי במצבו.
סגנונו המיוחד עורר בי סקרנות ולכן יום אחד ניגשתי אליו ושאלתי אותו:
" אני פשוט לא מבין, אי אפשר להיות חיובי כל הזמן, אז איך בכל זאת אתה מצליח " ?
דניאל ענה לי ברוגע: "בכל בוקר אני מתעורר ורואה שעומדות בפני שתי אפשרויות:
האחת- להיות במצב רוח טוב והשנייה- להיות במצב רוח רע,
אני בוחר להיות במצב רוח טוב.
בכל פעם שדבר רע קורה, אני יכול לבחור להיות קורבן, להרגיש מסכן ולרחם על עצמי או לבחור ללמוד מהתנסות שבה אני נמצא,
אני בוחר ללמוד מהמצב.
כשמישהו מגיע אלי בתלונה, אני יכול לקבל את תלונתו או להצביע על נקודת האור בבעיתו,
אני בוחר בנקודת האור."
" כן בטח, זה לא ממש קל מה שאתה אומר לי " עניתי לו ברוגז.
" זה קל מאוד " אמר לי דניאל:
" החיים הם למעשה מקבץ של בחירות, כשאתה מוציא מהם את כל הטפל והשולי, כל מצב ומקרה שקורה הוא בחירה.
אתה בוחר איך להגיב במצבים שונים ומגוונים,
אתה בוחר איך אנשים ישפיעו על מצב רוחך,
אתה בוחר אם להיות במצב רוח טוב או רע
ובשורה התחתונה- זו הבחירה שלך איך לחיות את חייך."
כשיצאתי ממשרדו של דניאל הרהרתי על מה שאמר.
למרות שלא המשכנו להיות בקשר, חשבתי רבות עליו כאשר בחרתי בחירות בחיי במקום להגיב אליהם.
שנים אחדות מאוחר יותר, שמעתי כי דניאל נפגע בתאונת דרכים קשה ושהה בבית החולים תקופה ארוכה.
ראיתי אותו שישה חודשים לאחר התאונה וכששאלתי אותו לשלומו הוא השיב:
" אני מרגיש הכי טוב שיכול להיות כרגע, ובכל יום אני משתפר יותר ויותר."
שאלתי אותו מה עבר בראשו בזמן התאונה.
ענה לי דניאל: " הדבר הראשון עליו חשבתי היה שלומה של ילדתי לעתיד שעדיין לא נולדה, לאחר מכן כששכבתי על הקרקע אני זוכר שעמדו בפניי שתי אפשרויות- יכולתי לבחור בחיים ויכולתי לבחור במוות ואני בחרתי בחיים."
החובשים באמבולנס היו נפלאים, הם המשיכו לומר לי כל הזמן שהכל יהיה בסדר, אך כשהגענו לבית החולים וראיתי את הבעות הפנים של הרופאים והאחיות ממש פחדתי, ראיתי בעיניהם שהם בטוחים שאני לא אחלים מהפציעה. היתה שם אחות ששאלה אותי שאלות ולבסוף היא שאלה אותי אם אני אלרגי למשהו. "כן" עניתי לה, הרופאים והאחיות הפסיקו את עבודתם וחיכו לתשובתי, לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי:
" אני אלרגי לחשיבה שלילית, זה מאוד מדבק."
הרופא והאחיות פרצו בצחוק והוספתי לומר: "אני בוחר לחיות, אנא נתחו אותי כמו אדם שעתיד לחיות ולא כאדם מת."
דניאל נרפא תודות לכישוריי הרופאים אך גם בזכות גישתו לחיים.
למדתי ממנו שהגישה שלנו לחיים היא בסופו של דבר הכל.
" בדרך כלל אנשים עושים כמיטב יכולתם באותו רגע."
למרות שברגע אחר ובנסיבות אחרות
יתכן ש"מיטב יכולתם"
יהיה ברמה שונה.